1, ש"ז, — שם אילן לבן (העץ או הקלפה) נותן הרבה צל, Baum-Art; esp. d'arbre; sp. of tree : ויקח לו יעקב מקל לִבְנֵֶה לח ולוז וערמון (בראש' ל לז). על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון וְלִבְנֶה ואלה כי טוב צלה (הוש' ד יג). — ונפלגו בזה הקדמונ', קצתם אמרו שהוא האילן לבן הקלפה ממשפחת הערָבות2, Weisspapel; peuplier blanc; abele, וקצתם אמרו שהוא האילן עורי העלים לבן הפרח, בלעז Styrax. — וקצת החדשים כנו בשם זה את האילן לבן הקלפה שַׁדָּר, בלעז Birke; bouleau' birch-tree: עץ לבנה גם הוא ממין עצי היער ועץ שלו טוב להדליק וקליפתו לבנה (ראש' למוד' א ז).
1 כמו אִשֶּׁה תָּפְתֶּה, והוא במקום הסוף -י הקדום. בערב' לֹבְנַי لُبنى, ועי' הערה לקמן.
2 כך תרגמו השבעים λεύχη. רסע"ג וריב"ג תרגמוהו בהשם הערבי לבני, שהוא האילן styrax בלעז. והנה אין ספק בדבר כי המלה העברית לבנֶה היא היא המלה הערבי' לבני, ובמשמ' בלשון זו אין פקפוק וחלוקי דעות, וכל הערבים משתמשים בה במשמ' אחת לאותו האילן. אמר אלג'והרי: ואללבני שג'רה להא לבנ כאלעשל ורבמא יתבח'ר בה קאל [אמרו אלקיש ובאנא ואלויא מן אלהנד ד'אכיא] (המלים האלה הסגורות אינן בהצחאח של אלג'והרי והובאו בלשאן אלערב) ורנד או לבני ואלכבא אלמפתרא, ע"כ, ובעבר': לבני אילן יש לו שרף כמו דבש ועפי"ר יתקטרו בו אמר (המשורר אמרו אלקיש ובָן ואהלות מן הודו טובי הריח) ועָר או לבני שריחם נודף. ובאחד משני המקומות במקרא שבאה המלה לבנֶה, בענין המקלות ששם יעקב לפני הצאן, אפשר כי הכונה היתה לזה העץ, אבל במקום השני, ששם ישֻבח אילן זה כי טוב צלו, בודאי אין הכונה להלבני הערבי, כי הוא אילן קטן, דל, ואינו נותן צל. וצריך לאמר, כי העברים כנו בהשם לבנה אילן אחר לא אותו שכנו הערבים בהשם לבני, או שבעברי' נשתנית משמע' השם לבנה בזמן מאוחר או בפרט בבבל.