*, פ"י , חתך, הסיר חלק מדבר ע"י חתיכה ושבירה, abschneiden, abbrechen; couper, trancher; to cut off, slice: חבית שנשברה היא ושבריה ניטלין בשבת לא יספות הימנה לסמוך בה כרעי המטה ולכסות בה את הכלים (תוספת' שבת טו ב). פסלין שהוא כותב עליו את הקמיע טהור ספת הימנו ועשה חוליא לתכשיט טמאה (שם כלים ב"מ א יב). מגופה שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטלה בשבת ולא יספות1 ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה (שבת קכד:). — ובפרט סָפַת את האבטיח, חתך אותו כדי לאכֹל ממנו: מגרגר באשכול ופורט ברמון וסופת באבטיח (ר"ע, מעשר' ג ט). האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי בורר ואוכל וכו' באבטיח שאבור לי סופת2 ואוכל (שם ב ו). תני בשם רבי יוסי אבטיח שספת בו אפילו כל שהוא קנייו (ירוש' שם ב ה). — ובכלל הכין והכשיר דבר לאכילה, סָפַת צואה3: ספת4 לה צואה או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים חייב (ע"ז נ:). — ובכלל סָפַת במלח, טבל אותו כדי שיהיה נאה לאכילה: הזית שפצעו בידים טמאות לא הוכשר לסופתו במלח ולא הוכשר לידע אם יש בו שמן לא הוכשר (תוספת' טהר' י יא). המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר לסופתן במלח לא הוכשר (שבת קמה.). פועלין שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים הרי אלו אוכלים ופטורים וכו' ולא יספות במלח ויאכל (ב"מ פט:). שכרו למסוק וכו' הרי זה אוכל ופטור שהתורה זיכתה להן קצץ אחת אחת יאכל שתים שתים לא יאכל וסופת במלח5 ויאכל (שם). קצץ בין ספת ובין לא ספת אחת אחת אוכל שתים שתים לא יאכל (רבא, שם). — ובסהמ"א: לא קצץ אלא היה אוכל (זיתים) כדין תורה מצרף ואוכל כמה שירצה והוא שלא יספות במלח אבל אם ספת במלח אחת אחת מותר (רמב"ם, מעשר' ה יא).

— הִפע', °הִסְפִּית, תַּסְפִּית, — תקן והכשיר, הִסְפִּית תחנון שיתקבל ברצון, ואמר הפיטן: הוריני יי' דרך חוקיך ותספית תחנוני למען שמך יי' (Elbogen, Stud. 156).