ב. סָפַף

*, פ"י, — א) כמו ג. סָפָה, סָפַת: מגרגר באשכול ופורט ברמון וסופף1 באבטיח ר"ע, מעשר' ג ט. — ב) °כמו א. סָפָה: וחשקת להתהולל ממואסי ערבות נאצות להרבות ספופי מריבות עונות רבות (מוסף יוה"כ, מחז' איטל' ב, קכד.). — ג) °ומגזרת א. סף, הכיל דבר בתוכו, כסה הכלי את הנתון בו: כלי בעצמו מל' יכי' ויכולת שהוא מכיל כל מה שבתוכו והוא ג"כ טעם שם ספונה מגזרת סף שהיא סופפת על הטעינה שבתוכה דוגמת הסף על המשקה (רש"פ, יריעות שלמה א ב, ה:).



1 [כך בכ"י פרמה, וכן גרסת הערוך ערך סף, והוא מפרש ענין שואב. במדב"מ ושופית. בנ"א ובדפו' וסופת.]

חיפוש במילון: