פ"י, סְקַלְתּוֹ, סְקַלְתָּם, סְקָלֻנִי, סְקָלוּהָ, סְקַלְתֶּם, סָקוֹל, לְסָקְלוֹ, סִקְלֻהוּ, יִסְקְלוּ, יִסְקְלֻנוּ, יִסְקְלֻהוּ, — סָקַל את פלוני, רגם בו אבנים והמיתו, steinigen; lapider; to stone to death: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יִסְקְלֻנִי (שמות ח כב). ויצעק משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וּסְקָלֻנִי (שם יז ד). לא יגע בו יד כי סָקוֹל יסקל (שם יט יג). סָקוֹל יסקל השור (שם כא כח). כי הרג תהרגנו וכו' וּסְקַלְתּוֹ באבנים ומת (דבר' יג יא). והוצאת את האיש ההוא או את האשה וכו' וּסְקַלְתָּם באבנים ומתו (שם יז ה). והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וּסְקָלוּהָ אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה (שם כב כא). והוצאתם את שניהם על שער העיר ההוא וּסְקַלְתֶּם אתם באבנים ומתו (שם כד). וירגמו אתו כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים (יהוש' ז כה). ותצר לדוד מאד כי אמרו כל העם לְסָקְלוֹ כי מרה נפש כל העם איש על בנו ועל בנותיו (ש"א ל ו). והוציאוהו וְסִקְלֻהוּ וימת (מ"א כא י). ויוציאהו מחוץ לעיר וַיִּסְקְלֻהוּ באבנים וימת (שם יג). — ובתו"מ: נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו1 (סנה' ו א). אמר לשנים והם עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו (שם ז י). שכל המתנדה ומת בנידויו סוקלין את ארונו (רבי יהודה, עדו' ה ו). האומר סקלו תרנגולת זה שקרא בערב תרנגולת זו שקראה כזכר וכו' הרי זה מדר' הא' (תוספת' שבת ו (ז) ה). ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך (ר"א בן יעקב, סנה' מו.). — ובהשאלה: פִּנָּה ובִער: אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה אמר להם הקב"ה סיקלו אותו קימעא בעולם הזה ואני מעבירו מכם (מד"ר במד' טו). — ובסהמ"א: לא מפני שראוי לסוקלו אלא לעשות סייג (ר"ח, סנה' מו.). ומפני שהתורה אומרת פעמים סקל ופעמים רגם נתנו של זה בזה ושל זה בזה ואמרו כי שליח ב"ד סוקלו ואם לא מת עם הארץ ירגמוהו (שד"ל, בית האוצר ב, 198). — ופָעו' סָקוּל, סְקוּלִים, ואמר המשורר: בארצותם בני עולה באבני לשנותם סקולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש).

— נִפע', יִסָּקֵל, — נִסְקַל פלוני, סקלוהו באבנים ומת: לא תגע בו יד כי סקול יִסָּקֵל או ירה יירה אם בהמה או איש לא יחיה (שמות יט יג). השור יִסָּקֵל וגם בעליו יומת (שם כא כט). — ובתו"מ: האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה (סוט' ג ח). אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוצא ליסקל וכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן איש פלוני יוצא ליסקל על שעבר עברה פלונית ופלוני ופלוני עדיו (סנה' ו א). כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה (שם ד). ולא היה קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין (שם ה). סייף שנהרג בו סודר שנחנק בו אבן שנסקל בה ועץ שנתלה עליו כולן טעונין טבילה (תוספת' שם ט ח). האשה שיוצאה ליהרג הוציא עובר את ידה ממתינין לה עד שתלד שאלו ילדה היה ולדותיה נסקלין (שם ערכ' א ד). בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל (שבת ו.). אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא מפני שבא' תקלה על ידה לאדם אמרה תורה תסקל שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויהיו אומרים זו בהמה שנסקל פלוני על ידה (מד"ר ויק' כז). — שׁוֹר הַנִּסְקָל, שור שנידון לסקילה: שור הנסקל בעשרים ושלשה (סנה' א ד). שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה (מכי' משפט' י). — ובסהמ"א: זה היין והלבונה והאבן שיסקל בה הנסקל והסייף שיהרג בו הנהרג וכו' הכל באין משל צבור (רמב"ם, סנה' יג ג).

— פִע', סַקְּלוּ, וַיְסַקֵּל, וַיְסַקְּלוּהוּ, — א) סִקֵּל את פלוני באבנים, סִקֵּל באבנים לעמת פלוני, זרק עליו אבנים: והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרה יצא יצוא ומקלל וַיְסַקֵּל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד (ש"ב יו ה-ו). ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל וַיְסַקֵּל באבנים לעמתו ועפר בעפר (שם יג). — ב) סִקֵּל את הגן, הסיר מאדמתו את האבנים, נקה את אדמתו: ויעזקהו וַיְסַקְּלֵהוּ ויטעהו שרק (ישע' ה ב). — סִקֵּל הדרך מֵאֶבֶן, נקה אותה מאבנים: סלו סלו המסלה סַקְּלוּ מאבן (שם סב י). — ובתו"מ: מסקלין עד ראש השנה (שביעי' ב ג). מסקלין דרך רשות הרבים (ר' יהושע, תוספת' שם ג ה). המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ (שביע' ג ז). כדרך שאין לו רשות לקלקל כך לא יסקל ואם סיקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשים (ר"ע, תוספת' ב"ק ב י). והשביעית תשמטנה ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל (מו"ק ג.). מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך (ב"ק נ:). לאחר שסיים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך (מנח' פה:). — ואמר המשורר: גזעיך יציל מאסון גביעיך ימלא ששון גפניך יסקל מקמשון (קטע מזמן הגא' סעדיאנה, שכטר 71). יסקל אורחותם ויפלס מעגלותם (ראב"ע, חי בן מקיץ). פסיעות עמי לסקל ולעזק צר לבי להנזק (גנז' שכט' ג, דודסון 188). היה תמול דורך עלי ראש עש ויסקלו אורים מסלתו (ר"י חריזי, תחכמו' כג).

— פֻע', סֻקַּל, — א) סֻקַּל פלוני, שֶׁסִּקְּלוּהוּ בהרבה אבנים: וישלחו אל איזבל לאמר סֻקַּל נבות וימות (מ"א כא יד). — ב) שפִּנו ונקו אותו מאבנים, ואמר הפיטן: גלומה עלומה ונקוקה דבורה על אפן חקוקה המסקלה והמעזקה ודשונה דשון למשמר חקה (אצולת אמן, יוצ' שבת פרה). כרמיה שורקים מסוקלים ומעוזקים שרשיה על יובל תשלח ויונקותיה על פלגי מים תפריח (ראב"ע, חי בן מקיץ). אחוז אורח סוקל ולדעת משקל לכל כבד או קל קרא ספר צחות (הוא, בראש ספ' צחות).