סֹרֶג
* סורג, ש"ז, —א) מחיצה וגדר בהר הבית שהיה עשוי כמעשה קליעה וסריגה: לפנים ממנו (הר הבית) סורג גבוה עשרה טפחים מדות ב ג. — ואמר הפיטן: חיל סרג היה גבהו עשרה במשער פרצו ויעברו שער אודך כי, יוצ' שבת ב' חנוכ'. חיל והסורג לחרב ולהרג אויה אצבעותי, קינ'. — ב) בלשון המסורה, עגול לסימן על האותיות: ובזה הם (בעלי המסורה) שומרים ההפסד אשר יפול ממקרי הזמן בהם (במקראי קדש) בקריאתם אדני בכתבם ומבדילם בסורג והוא כינוי להעיגולים אשר רשמו על האותיות ספ' מבין חידות [על המסורה] פתיח'.