פ"י, כמו שָׂרַג, ארג וקלע, כעין מעשה שבכה,  flechter, umflechten; tresser, entrelacer; to plait, interlace:  מודים חכמים לר' מאיר ולר' שמעון שאין חבלים חיבור למטה עד שיסרוג1 בה שלשה בתים לכל רוח (תוספת' כלים ב"מ ה יא). המטה משיסרוג2 בה שלשה בתים (ר' מאיר, מו"ק י.). — ובסהמ"א: כפי' סריגי המטה כן פי' סריגי החלונות פי' כמו עמודי ברזל דקין מורכבין זה על זה שתי וערב כדי שיהא החלון סרוג וסגור (ערוך ערך סרג).

— פִע', *סֵרֵג, סירג, — א) כמו קל, קשר וחבר דבר לדבר ע"י סריגה וקליעה של חבל: ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין את המטות רב יוסי אומר אף ממתחין (מו"ק א ח). החבל מאימתי הוא חבור למטה משיסרג3 בה4 שלשה בתים (כלים יט א). החבל שהוא מסרג את המטה אפילו מאה אמה כולן חיבור (תוספת' שם ב"מ ט ד). ספסל שנתפרק טהור סירגו במשיחות או בחבלים טמא (שם ב"ב א יב). מגל שנשברה ידה מסטה ולפנים אינה חוצצת וכו' סירגה בגמי או במשהו הרי זו חוצצת (שם מקואות ו כא). איזו היא מיטה ואיזה הוא דרגש אמר ר' ירמיה כל שמסרגין על גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין על גופה זהו דרגש (ירוש' ברכ' ג א). אית לך מימר שתי ולא ערב או ערב ולא שתי מהו להעריב ולסרג (שם מו"ק א ח). מאי מסרגין ומאי ממתחין וכו' פליגי בה ר' חייא בר אבא ורב אסי ותרוייהו משמיה דחזקיה ור' יוחנן חד אמר מסרגין שתי וערב וממתחין שתי בלא ערב וחד אמר מסרגין שתי בלא ערב וממתחין שאם היה רפוי ממתחו (מו"ק י.). — ובסהמ"א: העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שסרג מטה בחבלים הרי זה תולדת עושה נירין (רמב"ם, שבת ט טז). אם קשר חבל שני לחבל ראשון שסירג בו אין חבל השני חיבור מן הקשר ולחוץ (ר"ש, כלים יט א). — *ובמשמ' קשט דבר במעשה קליעה: הביא חרשים והיו מסרגין אותה בכלי העץ (ר' יהודה בר סימא, פסיק' דר"כ, בחדש השלישי). והאיר הקב"ה את עיניו וראה מלאכי השרת מסתתין בו מגלפין בו מסרגין בו א"ל למי הוא זה א"ל שער מזרחי של ביהמ"ק (שם עניה סוערה). — וחִבר שבלי התבואה זו לזו: יום הנף שחל להיות בשבת דוחה את השבת בקצירת העומר כיצד הן עושין שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב נוטלין את הקופות ואת המגלות ומסרגין5 שם כנגד שלש סאין (תוספת' מנח' י כג). — ובהשאלה, חִבר יחד שני ענינים: רב הונא אמר שלא יאמרו דברי פיוטין הם כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקודש רבנן אמרו כדי לסרג6 על הספר כולו שאמרו ברוח הקדש (מד"ר בראש' פה). — ב) דלג ופסח, עשה דבר בסרוגים, ושלא כסדר, überspringen; passer, omettre; to skip over:  היתה למודת להיות רואה עשרים ואחד עשרים ושנים עשרים ושלשה הרי זו ווסת סירגה לה ארבעה ימים אינה ווסת (תוספת' נדה ט ג). פוקד עון אבות על בנים בזמן שהם אינן מסרגין7 ולא בזמן שהן מסרגין7 (מכי' יתרו ו). — וכן סֵרֵג את הכתיבה: גמר כל הספר ושייר בו פחות מדף מסרגו ועושה אותו דף קטן ואינו נמנע (מסכ' ס"ת א, הוצ' קירכהיים). — ובסהמ"א: בערב שבת ככוסות שבזמן שחל להיות בערב שבת מסרגין את השבתות ומפסיקין שתי פעמים שמקדימין משבת שעברה וקורין פרשת שקלים ומפסיקין לשבת הבאה ובשנייה של הפסק קורין זכור (הוספ' ותקו' לסד' רע"ג 21). וזה נקרא וסת הסרוג מפני שהיא מסרגת ומפסקת בין ראיות (ראב"ד, בעלי הנפש, שער תקון הוסתות). — ואמר הפיטן: רוב חשב בסוף מצעי לסרג גם להשמיד ולאבד וקפדתי חיי כאורג בכיתי ואתנפל כאיל עורג אז הצלתי לקוחים למות ומטים להרג (תלאותי, סליח' צום אסת', סמא"צ, תרפט:).

— פֻע', *סֹרַג, סורג, בינ' מְסֹרָג, מסורג, שסרגו אותו, — א) שארגו, שחברו אותו ע"י מעשה קליעה: מלבין שהוא מלביש בפיקות תינוק טמא טומאת שבעה מסורג בחבלים תינוק טמא טומאת ערב (תוספת' אהיל' יג ה). מיטה ועריס' משישופם בעור הדג ומסורג על גופה לאיזה דבר הוא שפה (ירוש' נדר' ז ה). — ובסהמ"א: ערסא דצלא פי' מטה של עור כי פי' צלא עור הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכן (ר"ח, מו"ק כז.). פי' עקל שם הכפיפה שעוצרין בה הזיתים והיא עשויה כמין קופה ואינה כולה גדולה אלא מסורגת כמעשה מצודה ושבכה (ערוך ערך עקל). רוב מטות של עניים כך הן עשויות [קצרה] לקצה האחד כמו שפרש"י וכן לקצה השני ושתי ארוכות מן הקצה אל הקצה האחד מזה והאחד מזה ולא היו מסורגות רובן אלא החבלים היו מסורגות בין היתידות (ר"ח, ספ' הישר, שו"ת צח). כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק מסורג בקוצים וכיון שאכל נחלק שפתו (רמב"ם, הלכ' בכור' ב ו). כפיפה שעוצרין הזיתין והיא עשויה כמין קופה ואינה גדולה אלא מסורגם8 כמעשה סבכה (ר"י בן מלכי צדק, מעשר' א ז). כוס כסף היה לו זר עולה למעלה מן השוליים ואותו הזר היה מסורג חורין וסדקין לנוי הכלי (מהרי"ל, הלכ' הגעלה). — ב) שדלגו ופסחו עליו, שעשוהו שלא בסדר: תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות ונשאת בית שמאי אומרים נותנין לה ארבעה לילות מסורגין אפילו ארבעה חדשים ובית הלל או' כל זמן שניגפת (תוספת' נדה ט ז). אמר לו ר' אליעזר לר' יהשע האיך אתה אומר יום הראשון ויום השביעי טהורין והאמצעים טמאין אמר לו אף אתה מודה למונה מסורגין בנזיר שהוא יושב על גבי סכך ובראוה קרי בתוך ימי ספירתן שהן מונין מסורגין (שם יג). הגע עצמך שעלו כולם זקן א"ל מעשה ניסין היה ומסורגין עלו (רבי יודה ורבי נחמ', ירוש' סנה' א ב). — ובמשמ' שכתבו אותו בסֵרוּגים, כמו אריח על גבי לבנה: רצוף שעשאה מסורג מסורג שעשה רצוף (סופר' א י). האזינו שעשו רצוף או שעשו את המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו (מסכ' ס"ת א יא, הוצ' קירכהיים). — ובסהמ"א: רצוף שעשה מסורג מסורג שעשאו רצוף לא יקרא בו ואי זה רצוף זה שכתוב כהילכתו מסורג כגון האזינו וספר תילין איוב וממשלות ושמעינן מינה תיקון שירת האזינו (שתהא) שצריכה להיות מסורגת לשני סטרים (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת, אדלר 35).

— הִתפ', *הִסְתָּרֵג, בינ' נק' מִסְתָּרֶגֶת, — כמו פֻע': כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישפם בעור הדג ואי מטה מסתרגת על גבה למה לי שיפת עור הדג (נדר' נו:).

— נִפע', °נִסְרַג, לְהִסָּרֵג, ליסרג, — כמו פֻע': נטמאת המטה נטמא החבל והנוגע בחבל טמא וכולו חיבור הואיל וסופו ליסרג (ר"ש , כלים יט א).