סָרָג
*, ש"ז, מ"ר סָרָגִים, סרגין, — מי שעוסק במלאכת הסריגה, מי שעושה סְרָגִים: שלש מטות הן וכו' של זגגין טמאה טמא מת ושל סרגין1 טהורה מכלום (כלים כד ח).
1 [כך לפי פרוש הערוך, עושה מרכבות. וא"כ הוא במשקל חָרָשִׁים, כמו זגגין הקודם. אולם מפרוש רה"ג יוצא שהכונה כר ואוכף. וא"כ הנקוד הוא סְרָגִין, והמלה שיכת לערך הבא. ועי' גם י"נ אפשטין, פירוש הגאונים לטהרות, 65.]