1, ש"ז, מ"ר סְרָנִים, סמ' סַרְנֵי, — גליל של עץ שהאופן סֹבב עליו Achse; essieu; axle: וארבעה אופני נחשת למכונה האחת וְסַרְנֵי2 נחשת וארבעה פעמתיו כתפות להם (מ"א ז ל). — ובסהמ"א: שני סרני הגלגל שעליהם משענת תנועת הגלגל (ר' עמנואל מרומא, פי' התורה, Merx Archiv 365). — ובמשמ' מֶתֶג וָרֶסֶן: אלו תרא' אותנו אדוננו בידי בני אד' ועבותו' ברגלינו וסרנים בפינו ובריחי ברזל על חיכנו ומנעולי' על עגבותינו (ר"י קלונימוס, בע"ח א ו). — ובהשאלה שם כלי שמשתמש בו המוהל(?): שמושך המוהל את הערלה ומפסיק הקליפה התחתונה בידו כדרך שהם יודעים עד שהיא נפסקת ומחבר אותה עם הערלה וחות' אותה בבת אחת ואם אינה נסדקת ונפסקת באצבע או בצפרנו יהיה לו סרן הנקרא בלשון ערבי מדור ופוסק בו וחותך הכל בבת אחת (רב האי גאון, תשו' גאו', שערי צדק, מילה ו, מעתק).