*, קל לא נמצא.

— פִע', * סֵרֵס, פ"ע, — א) עשה אותו לְסָרִיס, כרת את האבר המוליד, kastrieren, entmannen; châtrer; to castrate: והמסרס את האדם ואת הבהמה ואת החיה ואת העופות בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקיבות הרי זה חייב תוספת' מכות ה ו.  כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת הושיט ידו וסירסו מבפני' דברי הכל אסור לבוא בקהל וכו' ר"י, ירוש' יבמ' ח ג.  הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו שבת קי:.  הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב וכו' במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ומעוך וכתות וכו' ר' יוחנן, שם קיא.. על שפת ירדן עמדה (הצרעה) וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה ר' שמעון בן לקיש, סוט' לו..  בעו מיניה עבד שסרסו רבו בבצים מהו קדוש' כה..  ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרו לצדיקים לעתיד לבא רב יהודה בשם רב, ב"ב עד:.  ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו סנה' ע..  רמזו מה הם סרסו וכנען לקה אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת מד"ר ויקר' יז.  שתה (נח) ממנו יין ונתגל בתוך האהל ונכנס כנען וראה את ערות אביו וקשר חוט בבריתו וסרסו ויצא והגיד לאחיו נכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצות כבוד אב פדר"א כג.  מלמד שלא לקחו (פוטיפר את יוסף) אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו מד"ר בראש' פו. בל יתיצב לפני חשוכים זה פוטיפר שהחשיך הקב"ה את עיניו וסרסו שם שה"ש א. מלמד שהיה הצפרדע עולה מן התהום ואומר לשיש עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי והי' נבקע השיש ועולה ונוטל' בית הסתרים שלהם ומסרסן שנאמ' וצפרדע ותשחיתם חזקיה בר', שם שמות י. סירסו וכו' אמר לו (שמואל לאגג) כשם שעשית לישראל במצרים כך עשיתי לך [שהיית] מסרס אותם ומושיב את נשיהם עגונות ר' יצחק, פסיקת' דר"כ, זכור. שיהיו קרוביהן של מלכים שהרגת באין עליך ומסרסין אותך אגד' בראשית יט. — סֵרֵס את הדבורים: הלוקח וכו' פירות כוורות נוטל שלשה נחילין ומסרס ב"ב ה ג. מכר דבורים מכר כוורות חלות דבש אינו רשאי לסרס את כולן כאחד תוספת' שם ד ז.  במה מסרסן אמר רב יהודה אמר שמואל בחרדל אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא לא חרדל מסרסן אלא מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן בבלי שם פ.. — ובסהמ"א: מה הוא שיאמר ישראל לגוי שיש לו עבדים סרסם ואני אקנה אותם ממך תשו' גאו', חברון עח.  יסרס עצמו מזווג תקון שובבים, ויניציה. — ואמר הפיטן: סע משעיר והכמין פרוסה עיף ויגע מבושיו לסרסה אזכיר סלה, יוצ' פרש' זכור. — ובהשאלה סֵרֵס את ההלכה, חתך והכריע אותה: ומן העיר לקח סריס אחד זה מופלא בית דין ולמה קורא אותו סריס שמסרס את ההלכה ר' יוחנן, מד"ר שה"ש, הנה מטתו. — ב) שנה את הסדר של האותיות שבתבה או של התבות שבפסוק, umstellen; transposer; to transpose: פחז סרסהו זע"ת חרדת פר"ח חטא מעליך ר' לוי, שם בראש' צט.  ד"א מי ה' סרס אותו מי ים הים הודיעך ה' שם, שמות ה. — וְסֵרֵס את המקרא: לפני משה ולפני אלעזר הכהן אם משה לא היה יודע וכו' אלא סרס המקרא ודרשהו ר' יאשיה, ספרי במד' קלג.  רשב"ל מסרס הדין קרייא אלופים מסובלים אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו ירוש' ר"ה ב ט.  צדקתך כהררי אל סרס המקרא ודרשהו צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה מד"ר  ויקר' כז. — ובסהמ"א: וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו' סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם רש"י, בראש' ב יט.  ויחלק עליהם לפי פשוטו סרס המקרא ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה שם יד טו.  סרס המקרא ודרשהו כמו עת לעשות לה' הפרו תורתך עת לעשות ספ' כריתות, ה א י.

— פֻע', *סֹרַס, בינ' מְסֹרָס, מסורס, — א) שסרסו אותו, שעשוהו סריס: המסרס את המסורס הרי זה לוקה ארבעים תוספת' בכור' ו כד.  והלך לו אצל אשכול ואמר לו כך אף הוא אין אתה יודע מסורס הוא מבקש לעשותך בעולם אגד' בראש' יט — ואמר הפיטן: זכור מעשה אגג מעדנות נשים כשכלה חרבו לענות סורס שארו לשסוף יענות זכור איש, יוצ' שבת זכור. — ב) מהֻפך, שלא בסדר: יצא מחותך או מסורס1 משיצא רובו הרי הוא כילוד נדה ג ה. — מִקְרָא מְסֹרָס פסוק שתבותיו אינן בסדר: וירם תולעים ויבאש הרי מקרא זה מסורס וכי מרחיש ואחר כך מבאיש אלא מבאיש ואחר כך מרחיש מכי' ויסע משה.  וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא וכו' ספרא שמיני פרש' א.  ר' אבהו ור' יונתן חד אמר מסורסת היא הפרשה ואחרינא אמר על הסדר נאמרה מד"ר בראש' ע. — ובסהמ"א: אף מליקה כן ופשוטו של מקרא מסורס הוא ומלק והקטיר וקודם הקטרה ונמצה במקור נדפס 'ונמצא' דמו כבר רש"י, ויקר' א טו. והמסורסים כמו שיאמרו במקצת מקומות סרס המקרא הזה הור' הקורא, דרנבורג 51.

— הִפע', *הִסְרִיס, נעשה סָרִיס: בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס2 לא חולץ ולא מיבם ב"ב קנה:.

— הִתפ', נִתפ', *הִסְתָּרֵס נִסְתָּרֵס, — שנעשה סָרִיס: הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו במקור נדפס 'כברלתו' ומסתרס מאליו ר' יוחנן, שבת קי:.  כיון שירד הפר לשם נעשה פויטנון סריס פרעה שנסתרס בגופו מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו ר' יהושע בן קרחה, מד"ר בראש' פו.  והיית כשוכב בלב ים זה נח ששכב בתיבה י"ב חדש בתוך מי המבול ועל ששתה ונשתכר אירע בו פסול שנסתרס שם במד' י. — ובסהמ"א: משום הכי מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרס אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא נטלה ממנו אבל לעולם אם היה מסתרס אפי' ממילא הוא אסיר ערוך ערך רם.  אשת סריס כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל רש"י, סוט' כד..  הוא פוטיפר ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו לפי [שלקח] את יוסף למשכב זכר הוא, בראש' מא מה. — ודבורים: מכאן ואילך יגרום להם המוכר שיסתרסו מאליהן ולא יעשו עוד פירות הוא, ב"ב פ.. — ובצלים: יש בבצלים שמסתרסים ולא יהיו גסים לעולם הוא, ב"מ פט.. — ובהשאלה, נִסְתָּרְסָה עבודת אלילים, נעקרה: והיו סריסים בהיכל מלך בבל מאי סריסים רב אמר סריסים ממש ורבי חנינא אמר שנסתרסה עכו"ם בימיהם סנה' צג:. — ושבת ושלשה רגלים: ששת ימים תעשה מעשיך נאמר כאן שבת בראשית לענין שביעית שלא תסתרס3 ענין שבת בראשית ממקומה מכי' משפ' כ.  נאמר שלש רגלים בשביעית שלא יסתרסו שלשה רגלים ממקומן שם.