1, ש"נ, עֶצֶב, צער, Kummer; tristesse; sorrow, עַגְמַת נפש: עלו בו (בבית הכנסת שחרב) עשבים לא יתלוש מפני עגמת2 נפש (ר' יהודה,  מגיל' ג ג). במה דברים אמורים בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ומגדלין בהם עשבים מפני עגמת נפש (הוא, תוספת' שם ג ז). מפצעין באגוזים ומפרכסין ברימונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש (שבת קטו.). מקרעין לקטן מפני עגמת נפש (מו"ק יד:). תולין מפתחו ופנקסו של מת בארונו מפני עגמת נפש (שמח' ח). — ובסהמ"א: אך טובת החומל על העני הכואב לו הוא מכוין בה לדחות צער מעל עצמו אשר מצאהו מעגמת נפשו וכאבו (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' האלה', פתיח'). כמה דברים של עגמת נפש אומרים בו שאין קינה בעולם גדולה מהם (שבלי הלקט, חנוכה קצב). דאף אם אין דרכו למכור כלל (הבתים) רק שהיה מחזיקם להכניס בהם דיורים זוכים הבנות דלא נאמר למעט חלק הבנות כ"א הבתים שהיה דר בו האב ושפיר איכא עגמת נפש (פתחי השובה, שו"ע חו"מ, נחלות רפא).