— קל לא נמצא.

— נִפע', נֶעֱגַן, תֵּעָגֵנָה, — נֶעֶגְנָה האשה לפלוני, היתה עגונה לו, שהיה אסור לה להנשא לזולתו: כי אמרתי יש לי תקוה הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תֵּעָגֵנָה1 לבלתי היות לאיש (רות א יב–יג).

— פִע' °עִגֵּן, — א) עשה שיהיה עָגוּן או עֲגוּנָה, שלא יכול להנשא: לאו חדוה שלימה היא אחרי שהרשות בידו לעגנה וכו' (מהר"מ מרוטנברג, שערי תשוב', כ"י פרמה, בלאך 38). וראוי לכל בר דעת שלא יעגן עצמו ולא בת זוגו מפני ממון רב (ר"א מלוניל, ארחות חיים ב, הלכ' כתוב' ג). — ב) החזיק את פלוני שלא יזוז מן המקום, עי' עוֹגִין, עִגּוּן א): שלא היו חכמים רוצים להחמיר עליהם כל כך ולעגן אותם שלא יהיו זזין מד"א שלהם (רמב"ן, חדושי, עירובין, ג.).

— פֻּע', °עֻגַּן, בינ' מְעֻגָּן, — שעגנו אותו: כי היא בטוחה שלא ירצה להמתין ולהיות מעוגן עד כלות הכתובה (תוספ' כתוב' ד"ה אבל, סג:).

— הִתפ', °הִתְעַגֵּן, נִתְעַגֵּן, — עשה עצמו עָגוּן, נעשה עָגוּן, עֲגוּנָה: ונהי שגם הוא (הבעל) מתעגן בדורות הללו מתקנת ר"ג זי"ע מ"מ איהי נמי מעגנא וכ"ש לדברי ראב"ן ז"ל שמתיר לבעל לשא אחרת והיא תתעגן (מהר"מ מרוטנברג, שערי תשו', כ"י פרמה, בלאך 38). דאתתא דמשו' עגונא מקלינן דאם לא תאמינה תתעגן כל ימיה (ר' בנימין זאב, שו"ת א, בסוף). ופקח עיני העורות להבין ולהורות בדין אשה זו אשר נתעגנה במקור נדפס 'נתענגה'. זה שנים רבות להתירה לפי ע"ד (שם).