*, ש"נ, מ"ר עֲדָשִׁים, עֲדָשׁוֹת, — א) כמו עָדָּשׁ1: מקום עדשה ארבע שערות (נגע' ו א). אימתי בזמן שהיא כעדשה מובאת היתה יתרה מכעדשה המותר סימן פשיון לפנימית והחיצונה טמאה היה בהק פחות מכעדשה סימן פשיון לפנימית ואין סימן פשיון לחיצונה (ר' שמעון, שם ו). אמרו במערבא משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה וכו' מה עדשה זו מגולגלת אף אבילות ומחזרת על באי העולם (ב"ב טז:). — ומ"ר: מקום הגריס תשע עדשות (נגע' ו א).. — ב) מין כלי, שטוח ועגל בצורת עֲדָשָׁה2: לא יתן (אדם) עדשה מלאה חמין על מעיו (תוספת' שבת ג ז). אין ממלאין בעדשה בשבת ואם כחס על החבל ועל המשיחה מותר(שם עירוב' יא כא). — וכן כף המאזנים בצורת עֲדָשָׁה: בעדשה (הולכין) אחר המסמר3 (ר' נחמיה, ָׁשם כלים ב"מ ג יג). — ג) עגול של גת מטיט בצורת עֲדָשה: מי שהיו גתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרן הדפין והלולבין והעדשות4 מנגבין והן טהורין (שם ע"ז ח ג). ובחכמת הרפואה, נגע שבעור: ויקרו הנגעים כשהירח מאחד מד' נקודות אם הוא על ראש טלה יקרה לו (לנולד) בכף ועל מאזנים צרעת ועל גדי הנגע הנקרא עדשה וכו' (ר"י הכהן מטוליטולא, אותות השמים ומשפטי הכוכבים, ח:) — עֲדָשָׁה של העין, lens crystallina 5: הכלי המקרב את הדבר הרחוק לעין הנקרא קנה הבטה (פענגלאז) מורכב מן שני מיני זכוכית הרמים ובולטים משני עבריהם אשר האחד יושם נגד העין הנקרא עדשה של העין אייגענלינזע) והשני אשר בקצה השני וכו' (ליאוועל, למודי הטבע פט.)