1, עֶדֶשׁ, מ"ר עֲדָשִׁים, עדשין, — מין ממיני הקטניות, צורתו קצת ביצית פחוסה, קצהו האחד כד והשני חד, Liuse; lentille; lentil: ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עֲדָשִׁים ויאכל וישת (בראש' כו לד). וחטים ושערים וקמח וקלי ופול וַעֲדָשִׁים (ש"ב יז כח). ואתה קח לך חטים ושערים ופול וַעֲדָשִׁים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם (יחזק' ד ט). — ובשדה בקמתם: ותהי שם חלקת השדה מלאה עֲדָשִׁים (ש"ב כג יא). — ובתו"מ: שום בעל בכי וכו' והעדשים המצריות (מעשר' ה ז). המוציא אוכלין כגרוגרת מצטרפין זה עם זה וכו' רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן (שבת ז ד). מעבירין מעל השלחן פירורין פחות מכזית ושער של אפונין ושל עדשין מפני שהוא מאכל בהמה (שם כא ג). ר' יעקב דכפר חנן אמר עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשל שעורין א"ר לוי אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורין והולכין להן נמוכין כעדשין (ירוש' סנה' ב ה). הרגיל בעדשי' אחת לשלושים יום מונע אסכרה מתוך ביתו (ר' מרי א"ר יוחנן, ברכ' מ.). לא שנו אלא שאמר מן השעורים אבל אמר מן העדשים לא מייתי ולא כלום (נזיר ט:). הלוקח יין לתת לתוך המורייס או לתוך האלונתית כרשינין לעשותן מהן טחינין עדשים לעשות מהן רסיסין חייב משום דמאי (חול' ו.). כדרך שבני אדם מוציאין חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן (תנא דבי ר' ישמעאל, שם קיט.). אם קידמך חבירך בעדשים קדמנו בבשר למה שהוא גמל עליך תחלה (ר' יוחנן, מד"ר בראש' לח). מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות שעורים כגרעיני הזתים ועדשים כדינרי זהב (שם ויקר' לה). כתוב אחד אומר עדשים וכתוב אחד אומר שעורים ר' יעקב אמר עדשים היו אלא שהיתה ענבותן דומה לשעורים (שם רות ה). — ובסהמ"א: [יום] טוב שחל להיות ערב השבת עושה עירוב [תבשילין מביא דג ובצה] שעליו שהן שני תבשילין אפילו עדשין ובצל (גנזי שכטר א, גינצבורג 42). העדשים קרים ממעיטים את הדם דוחין את האסכרה מרבים את הגוף מחזקין את הכוח ואת הבטן (אסף 32:). — וברפואה: בעלי הקבלה אמרו קרחת אלו הם השחקים גבחת אלו הם העדשים (ר"א הקראי, ג"ע, טמאה וטהרה ו, קיט::). — עִדְשֵׁי הפנים, Sommersprossen; taches de rousseur; summer freckles: אם תחבוש המקום בדם ארנבת יסיר עדשי הפנים (ראב"ע, ספ' הנסיונות ג ד). מעדשי הפנים הנקרא כלף (קאנון ב ב פתיח'). ואמנם המימות הגפרתיים הנה הם מנקים העצבים וכו' ומנקים חיצוני הגוף וכו' והכתמים המגונים ועדשי הפנים וכו' (שם א ב ב א יט). באלכלף הם עדשי הפנים והכתמים (נרבוני, ארח חיים ז א, כ"י ביה"מ שכטר). — וְעַדְשֵׁי המים, מין צמח מימי: עדשי המים שקורין אלטחלב והוא ירוקה שעל פני המים (רשב"ץ דוראן, מגן אבות, חלק יעקב ד סא:⋅). — וְעַדְשֵׁי הים: אם התרנגולים הולכים בחצר סגור טוב להאכילם לפעמים חציר ועשב שלש העלים וכו' גם חתיכות בשר ועדשי הים (מעערלינזען) (אברומוביץ, תוה"ט, העוף, 254). — ומ"י °עֶדֶשׁ, ואמר הפיטן: הדום מגר נזוד עדש כהיום הזה יחדש בגודש (קיחת, יוצ' פרש' החודש). בצדק אב זד עדש (ביום הלבנת פשעי, מחז' רומנ'). אל נא ספק ספק בכל חדש וחדש וברך ארז ודוחן ופול ועדש (אל נא אוצרך, הושענה רבה). — יהיה החלק הדומה לעדש באחריתו בולט וחלק (קאנון ד ה ג א). בהיקתא מים אדמדם בצורת עדש ולפעמים שחור (מלון צמח דוד, נכריות, יח::).