עֲוִיל

1, ש"ז, מ"ר עֲוִילִים, כנ' עֲוִילֵיהֶם, — ילד קטן, נער בפרט בכוָנת קצת זלזול, Junge, Schlingel; garçon, gamin; boy, youngster: יסגרני אל אל עֲִויל2 ועל ידי רשעים ירטני (איוב יו יא). רוחי זרה לאשתי וחנותי לבני בטני גם עֲוִילִים מאסו בי אקומה וידברו בי (שם יט יז-יח). ישלחו כצאן עֲוִילֵיהֶם3 וילדיהם ירקדון (שם כא יא). — ואמר הפיטן : יצרו הורגל לתאות רבעו ושלחה עויליה עובד ורועה (ר' יניי, אתה כוננת, מעשי ידי גאונ' קדמו' ב, 112). — ואמר המשורר: והשם את  גבורתם והיו במלחמתם לנשים ועוילים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). אישים בכור מבחן צרוף ושרוף עויליהם בזיק כבלי חרונך יעד להם והעבירם בזיק (רמב"ע, התרשיש א לט-מ). — ובמשמ' עַוָּל ורשע: ודכרין הם אלים למזבח עולים לחוטאים עוילים להמציא כפורים (דונש, לדורש החכמות). ערב לך להעבירנו מן העולם ואיך תשעבדנו לעוילים פדיתנו אז מקשה פרך למה תניחנו בעל פרא (יוסף אבן אביתור, את מי זנחת לנצח, שער השיר 15). צור יסר עוילים והלכו בניו גאולים ופרעה בנגעים גדולים וחרפתו ישיב לו (ראב"ע, מי כמוך אל). הוא רופא אליל כסיל בן עויל (ר"י חריזי, תחכמונ' כו). אל תאמין אל העוילים נואלים אם במרומים יתנו הסכל הוצא כספך בספרי היקר תמצא תמורתם זהב השכל (עמנו', מחב' יד). אמור לי  פודי מצילי עד אן עוילי מנהילי ירעני רועה אוילי ויהי הבל רועה צאן (ר' אלעזר עראקי, ספ' הפזמונ', סז).



1 אולי הקטנ' מן עוּל, משק' פֻעיל בערב'.

2 קצת סֹברים כי הוא כמו עַוָּל אך במשמ' זו היה צריך להיות עַוִּיל, ולפי הנקוד עדיף מן עוּל.

3 [עי' מד"ר בראש' לו): א"ר לוי בערביה צוחין לינוקא עוילה, ועי' שם הערת תיאוד'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים