*, ש"נ, — מין מחלה שגורמת התעותות והתעקמות האברים,  Krampf; crampe; convulsion: מבעיתין לעוית ולפיקה ולא מדרכי האמ' עמד עצם בגרונו נותן על ראשו מאותו המין (תוספת' שבת ז כא). המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית1 מיושב אוחזתו דלריא (גיט' ע.). עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית (חול' ס:). ראית מימיך חמור עוית עליו גמל עוית עליו2 אלא איכן הייסורין מצויין בבני אדם (רבי שמואל בר נחמן, מד"ר קהל' א).