*, ש"ז, שה"פ מן עִוֵּת, — עִוּוּת הדין: חרב בא לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים תורה שלא כהלכה (אבו' ה ח). בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול  הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ובצורת בא (שבת לג.). ויקם משה ויושיען וישק את צאנם בא משה וישב עליהם בדין אמר להם מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקין עיוות הדין יש כאן חייבין בדין חייבין לשעה (אדר"נ כ). — ואמר המליץ: ירא חרב אשר באה להחרים עבור עיוות ועינוי דין ומורים (רה"ג, אהלל אל, שד"מ וש"ש 87). — כי זה ידוע כי כל מלכות צדק תעמוד כי הצדק בבנין והעיוות בהריסות ברגע יפול  הקיר (ראב"ע, דבר' כה טו). וכל שיראו בו עיוות דבר מביאין אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו (רמב"ם, סנה' א א). וענין סוררה וסרר ענין העוות והשתנו' מהמנהג (רד"ק,  הוש' ד טז). וי"ל כי למך לא אמר בדרך נבואה רק שהתפלל כך דרך תפלה שכשמת אדם נולד נוח והתפלל יתקן זה עוותו של זה (פענח רזא על התורה, בראש' ג:). — עִוּוּת מאזנים ומשקלות: ורוב העולם כשאיש ואשתו עוולנים במעות בלא אונס או בעיוות מאזנים ובעיוות משקלות ובכסף ובמעות גם הבנים רעים באותו עניין (ספ' חסידים תתרצא). — עִוּוּת קומה: ואם יאמר אומר למה הכחשת עוות קומת הזקן מפני חולשת גופו לעמוד בקומה זקופה וכו' (ר"מ אלדבי, ש"א ה, פב.). — ובמשמ' קלקול, שנוי בשליחות לרעה: נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו שלא באחריות הרי זה עוות (רמב"ם, שלוחין א ג). כל שינוי שהשליח משנה לעיוות מקחו וממכרו בטל בכל שהוא וכו' דעיות משהו בשליח מבטל המעשה (ראב"ד, השגות שם). אם התנה עמו (עם השליח) בין לתקון בין לעיוות אפילו מחל לו על הכל מחול (טוחו"מ, שליח, קכג י). — ומ"ר" עִוּוּתִים, עיוותים: והיו דוחים אותנו בלך ושוב עד שנתגלגל הדבר שבא סופר מן המלכה לשמוע כל העיוותי' שנעשו בעיר מן השר בין מן העירונים ואז באנו בתוך הבאים וקבלנו על העירונים וספרנו לפניו העיוותים שעשו לנו (מהרש"ל, שו"ת לה). — ובמשמ' העקרית עִקום: אלו הדברים שיקרו בשחיטה נוטים מיושר השחיטה ועכ"ז אינם פוסלים את השחיטה כגון ששחט את הסימנים בעיוות לא על טור אחד ישר ואם נכרתו הסימנים עכ"פ השחיטה כשרה (ר"א הקראי, ג"ע, ענין שחיטהי, פח::). — ושם מחלה כמו עוית: כי בששה קולות משוררים לפניו מידות נושאי כסא כבודו כרובים והאופנים וחיות הקודש בקול שמעולה מחבירו ומשונה משלפניו קול הראשון קול השומע אותו מיד אוחזתו עוות ומיד מת (היכל' רבת' ד, ילינק ג). יאחזם עוות שקורין קראמפף (רש"י, קהל' יב ג). א"ג (אמר גלינוס) העוות יתחדש באיברים אשר ימשכו העצבים וכו' (יעקב בן יוסי זבארה, תרג' פרקי אבוקרט, כ"י ביה"מ שכטר 30:). והפך זה נראה תמיד שהוא (השלשול) מחדש צער גדול ועוותים בבטן וחלשה וסבוב הראש (אפורסמי אבוקרט ב א, כ"י ברלין). — ועִוּוּת הפהparalysis facalis, 1:והפלאג הוא פרליסיאה ועוות הפה ועמעום העינים והסנורים (ר' שבתי דונול, חכמוני, פי' ספ' יצירה, סד::).