1, פ"י, לָעוּת: אדני יי' נתן לי לשון למודים לדעת לָעוּת2 את יעף במקור נדפס 'עיף'. דבר (ישע' נ ד). — ואמר המשורר: ועתיו (של הזמן) מהרו לעות יעפים עליצותם ולרגוע רגעיו (רמב"ע, קראני הגביר, דיואן קמה, בודל'). ולעות יעפים דברים כצופים וקור מי עדנים ולא מי גבאים (הוא, לאנשי לבבות, שם 132). הן שלישים על מחברת השרשים לעות אמרי אל לדעת דעת עליון (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, הקדמ'). — ולעות דבר בעתו מה טוב מוסר יתאר (אסף ב טו, כ.). הפץ נוזלי חכמה עלי צמאי דעת למען תרב לעות את יעף דבר חכמת בונה השמר לך מכחש בגדולות ובנפלאות (שם מב י). בידך עתותי טרם יעותו3 (שם ג מד ז). ויאמר (המלך) בלבו לדעת יעות להרג  את הנזיר בצניעות (זכר' בן סעדיה, ספ' המוסר, מחב' ד. כ"י תימנ'). אתם האל מלא ידיכם להדוך גאון הסכלות ורמיה בארץ נשיה לעות לנו בקודש חזיתם מה הגיד אל ומה עניתם (בלומנפלד, הלשון, ציון ב, 1). ברוך אתה לי ידיד היודע לעות דבר (יל"ג, אגר' סה). 

— נִפע', *נעוֹת, יֵעוֹתוּ, כמו נֵאוֹת, ועי' אוּת: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דמר יאותו אך בזאת נאות לכם מאן דמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר (ירוש' ברכ' ח ז).