1, ש"ז מ"ר עֲכָסִים, °עכסין, — א) תכשיט של אשה, כעין אצעדה על הרגלים ושרשרת של זהב מחברת ביניהם: ביום ההוא יסיר יי' את תפארת הָעֲכָסִים והשביסים והשהרנים (ישע' ג יח). — ואמר המשורר: עדי היו נזמינו עטרות והיו טבעותינו עכסים (רשב"ג, רביבי דמעך). ואל תרהה לעינים כיונים אשר שכרו אבל מיין חמסים ויעמד לבך בחבוק זרעות באצעדות ותפארת עכסים (רמב"ע, הריח מר). בנות אשר ילכו נטויות צוארי גאוה לאט משקרות עינים הלוך וספוף2 ילכו ויגבהו בצבי עכסים שעלי רגלים (הוא, דיואן פד, בודל'). המשבצות מגוללות בבצות ושבו כלי הרקמות כלי נקמות והעכסים נרמסים (ר"י חריזי, תחכמונ' כט). את רגלי תשים בעכסים ותשחית לי תפארת העכסים כאריה תעמוד על האבוסים ותאכל כל שוורים האבוסים (ר' עזרא הבבלי, תוכ' מוס', נט:). ברקתו פאות ראשו כמעט נותרו בעכסי כסף נעלי רגליו סגרו (לטריס, נשיא בישראל 38, בסוף הספר ממצרים של פרנקל). — ובמשמ' כבל ושרשרת: והערבים קוראים לעכסים ולכבלים שם אחד [חגל] כמו שעשו העבריים שקראו שניהם חח (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, חח). האצעדה וכו' והודיענו דין אחר והוא כי העכסין אינן מקבלין טומאה (פי' הרמב"ם, שבת ו ד). כי עכס שם הכבל שהוא עגול כמו העכסים שנותנין הנשים בידיהם וברגליהם לנוי (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ז כב). ואמנם בשמע הנה כמו שיחלש שלא ישמע אלא הקרוב או הקול הרם או שיתבלבל שישמע מה שאין לו מציאות מחוץ כמו ההמיה כהמיית המים הרבים או כמכה בפטיש עם הקורנוס או כתפוף בתפים או כעכס פעמונים (קאנון ג יו א א). שחוקי הנערים אשר הם יצחקו יום יום בקוטנם בכדור באגוזים בתמרים בגורי הכלבים בחתולים עכסים פעמונים גם ניירים (מנחם מלונזנו, דרך חיים חתימה). וחפזון עכסי כנפיו יאיץ לפעור ארובות שחקי חכמ' כי עממם חשך (ר"ח אהרן בר' יוסף ששון, הקדמ' לתורת אמת, שו"ת). — ב) כלב(?): הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבא וּכְעֶכֶס3 אל מוסר אויל עד יפלח חץ כבדו (משלי ז כב-כג). — ג) *מין נחש4: אין אפעה אלא עכס אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באויר ומיד מת ואבריו נושרין (מכי' בשלח ד א). יצא עליה העכס ונשכה ומתה (מדר' תנאים, הופמן לב ל). — ואמר הפיטן: גחון גח מבין עכסים דראוני להזכיר לרקב כעסים (אזכיר סלה, יוצ' שבת זכור). טורח וכעסים טורדתי מעמוסים שובה ישראל יקשונו עכסים יחתונו מכעיסים ואיך נשוב (אמרתי לפושעים, יוצ' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קיב:). במקום נעילת העכסים ישתו ארס העכסים במקום שמן משחתם יפלו בבור שחתם (ר' עזרא הבבלי, תוכ' מוס', פב.). — ואם היתה חמתו של מלך כעכסים (ר"ז אלצאהרי, ספ' המוס', מחב' לז, כ"י תימנ'). במחלקה הזאת נכללו העכסים וכו' המצוינים בזאת אשר קשקשי הזנב התחתונים מסודרים בטור אחד (אברמוביץ, תוה"ט, מפלג' הזוחלים, 199). — °במשמ' כבש וטלה5: וכן המשורר אומר פדיום שם לו עכס ומרא (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ז כב).