*, עכנא, עכינא, ש"נ, — מין נחש1: כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה של עכנא וכו' (ירוש' סנה' י ב). אמרו לה עכנא עכנא פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו (ב"מ פד:). והיתה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה והיה הקב"ה אומר לישעיה מה אלו עושות כאן יקומו ויגלו מכאן (מד"ר ויקר' טז). לעכינא שהיה יושב על  פרשת דרכים ונושכת לעוברים ולשבים בא הדרכון וישב לו כנגדה בא החבר וראה אותן אמר זו עכנה כך היא דרכה לישוך על זה אני תמיה שבא ונדבק לה (ר' יצחק שם דבר' ו). לחבר אחד קשה שראה עכנה אחת קשה אמר, מי יוכל לחב' את זו אמרו לו ולא את החב' הכל ממך (שם ז). — ובסהמ"א: עכנה נקבה של נחשים וזה שנתכוונו לדמותן לדברים שבעכנה מפני שהקיפו דבריהן עליו בראיות ברורות וכו' כעכנה זו שאם מקפת על שום דבר וסוגרת עליו לא יהיה לו ממנה מפלט (ר"נ, ברכ' יט:). שנאי בצע ששונאין את ממונן וכ"ש ממון ישראל שאין מקבלין את שוחד שהשוחד קשה הוא לפני המקום ולמה הוא דומה לעכנה שנושכת את החברים (והזהיר שמות מג:).