°, ש"ז, מ"ר עִלּוּפִים, שה"פ מן ב. עלף, — התעלפות, חֻלשה: דברי חכמי התלמוד אשר בלשון משנה עילוף הוא פריחת הרוח כמו חיישינן שמא נתעלפה (ר"ת על דונש, תתעלפנה, 84). לפעמים יקרה העלוף לרבים מחוזק מקרי הנפש ורוב מה שיקרה זה לחולים ולזקנים ולחלשים (פרקי משה ז). וכן דעת אונקלוס שתרגם בכאן (על הפסוק ויגוע) ואתנגיד והוא העלוף כלשון התנגיד ואתפח (רמב"ן, בראש' כה יז). כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה וכו' (שם מה כו). שבא עליה בשעת עלופה דפשיטא שזה חשיב אונס דאין לך אונס גדול מזה (ר"י קולון, שו"ת קכט). וימשך אחר תנועתו לחוץ קור הפנימי ולפעמים יפליג זה ויותך בבת אחת ויתקרר החיצוני והפנימי וימשך אחריו עלוף או מות (קאנון א ב יב יד). העלוף הוא בטול רוב הכח המניע והמרגיש וכו' (שם ג יא ג ו).  ובאלה העניינים תבטח מהתחדש העלוף שהוא חבר המות (נרבוני, או"ח, בחליי הלב ג, כ"י ביהמ"ד שכטר). ראוי שתריק הדם עד שיגיע לעלוף הדם (שם, בחליי החזה ב). מי שימצאה פעמים רבות עילוף חזק מבלתי סבה נגלית הנה ימות פתאם (יעקב בן יוסי זבארה, תרגו' פרקי אבוקרט, כ"י ביהמ"ד שכטר, 14:).  הנה יראה העלוף מורה על מיתה פתאומית כשיתחברו עמו שלשה התנאים אשר זכר (המפרש של ספרי אבוקרט ב מא). שאורך ישיבת המרחץ יפוחד ממנו העלוף וכו' שהרושם הראשון אשר יעשה בגוף מחמום הלב הוא העלוף (רש"ט שפרוט, עין כל (פרוש קאנון), כ"י ביהמ"ד שכטר 82:). לפי שבהעצר הנדות בהולד הולד מאותו העצר וכו' יתחדשו עלופים (ר"י אברבנאל, פי' התורה, אלה תולדות). כי מצד הצער והדאגה שנתחדשו בו בשמעו זכרון יוסף ושהוא חי בחשבו שלא היה כן קרהו עלוף בהכנס הרוח לפנים (שם, ויגש, ד"ה ויעלו ממצרים). וחשבו רבים מהמעיינים שיסבור הרב שקרה לנער חולי העלוף ולא נרגשה נשימתו ושלא מת בהחלט (הוא, מ"א יז). כאלו נפשה יוצאה בדברה וכאלו באין אליה כמין עלופים (ר' יוסף דון יחייא, פי' שה"ש, כתפוח). ורפדוני בתפוחי' שר"ל חזקוני בתפוחים טובי הריח המוציאים חוצה כוחות ורוחות הגוף אשר נתקבצו בפנים מפני העילוף (שם). ולבלתי לכת אחרי הרצים אשר יצאו דחופים בקריאתם בהתעלפם בעילוף צום תעניתם (חמדת הימים ב, שמות הרמוזים במגילה ג). דורות הראשונים התחילו בהקזת הדם אבל האחרונים אינם מסכימים מאימת העלופים (טוביה כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש ג ד). —  ואמר הפיטן: בעבור זאת ראתה עלוף כובשה אמנה מהקטין ותורה זהב חבושה (ויושע, יוצ' שבת א אחה"פ). שכבו בעלוף כתוא מכמר ואין דולה (איכה תפארתי, קינ').