°, ת"ז, נק' עִנְיָנִית, — של הענין, מה ששיך לתֹכן הדבר:אמר הכוזרי באמת נדחתה מעלה שמעית בעבור מעלה ענינית (ר"י א"ת, הכוזרי, עג). וכתב חמישי הוא כתב עניני כגון שמסכים בית הדין או זקני עדה או הישיבה על דבר לעשותו כותבין אותו הכתב בינהן על הענין (ר"י הברצלוני, ספ' השטרות, 134). נדחית אצלכם המעלה השמעית וכו' מפני מעלה אחרת מעולה הימנה היא המעלה הענינית (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב עג, פב:). שתי סבות לשונית וענינית (גולדנטל, ספר מספיק לידיעת דקדוק לשון ערבית, שער המלים, סא.). להמשל נדרש גם קיצור עניני מלבד קיצור חלקיו (יל"ג, אגרות א ד).