עֹפֶרֶת

1, עֹפָרֶת, ש"נ2, — מתכת דֹמה לבדיל שחופת הגון, כבדה ונתכת מהרה, Blei; plomb; lead: נשפת ברוחך כסמו ים צללו כַּעוֹפֶרֶת במים אדירים (שמות יה י). את הנחשת ואת הברזל את הבדיל ואת העֹפָרֶת (במד' לא כב). נהר מפוח מאשתם עֹפָרֶת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו (ירמי' ו כט). קבצת כסף ונחושת וברזל ועוֹפֶרֶת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך (יחזקאל כב כ). תרשיש סחרתך מרב כל הון בכסף ברזל בדיל ועוֹפֶרֶת נתנו עזבוניך (שם כז יב). — כִּכַּר עֹפֶרֶת, אבן המשקל של ככר עשוי עֹפֶרֶת: והנה ככר עֹפֶרֶת נשאת וכו' וישלך את אבן הָעוֹפֶרֶת אל פיה (זכר' ה ז). — עֵט עֹפֶרֶת, עט עשוי מעֹפֶרֶת: בעט ברזל ועֹפָרֶת לעד בצור יחצבון (איוב יט כד). — ובמדר': הרשעים שבהם היו מטורפין כקש הבינוניים כאבן הפקחים כעופרת (מכי' מסכ' דשירתא ה). וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בעופרת (שם ו). — ובסהמ"א: ומן המתכות העופרת השחורה והברזל החלוד ואבנים שחורות (ר' זרח, צדה לדרך א א כט). וקצתם (של החצים) מקנה וחניתם מברזל ונחשת ועפרת קלעיי מקרן ומעצמות ומאבן ומקנה וכו' (קאנון ד ד ב י). הששה מיני מתכות אם יושמו בארץ יחסרו והעופרת לעולם תוסיף (חזקוני, פי' התורה, בשלח יו י). יוצק עופרת רותח תוך גרון מי שכתב כן על רבותינו חכמי ישראל כי משם תצא תורה (שארית הנחלה רכא). שדעות הרב רעות מדעות אריסטו ועופרת רותח יוצק לתוך פיו ולמדברים תועה כמוהו (ר"י די מודינא, ארי נוהם א). עופרת המים וכו' מראהו שחרחורת וממנו יעשו עט עופרת (לינדא, ראש' למודים א ח, לז.).



1 [בארמ' אַבְרָא, ומזה בערב' אַבַאר ابار. ובאשור' אַבַארֻ, מין מתכת: Magnesit.]

2 [בסהמ"א גם ש"ז.]

חיפוש במילון: