1, ממנו °עִפּוּשׁ, °עִפּוּשִׁי, *עָפַשׁ.

— פִע', *עִפֵּשׁ, עיפש, פ"ע, — schimmeln, schimmeling werden; se moisir, être moisi; to moulder, be mouldy, עִפֵּשׁ הלחם: אין מחייבין אותו לאכול קנובות ירק ולא פת שעיפישה ולא תבשיל שעיברה צורתו (תוספת' תרומ' ט י). שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא והיו אופין כיוצא בהן וכו' של אלכסנדריא לא היו עושין כך ויש אומ' זו היתה מעפשת (שם יוה"כ ב ה). חלת הבצק שעיפשו או שיבשו הרי אילו אסורות (ר' יוסי בר' יהודה, שם פסח' ב(ג) ד). על חפת שעפשה ועל היין שהקרים וכו' אומר שהכל (ברכ' מ:). — ובסהמ"א: טרף גדול חכמה בקלפי העלה רקב ובספרים אשר עיפשו למד לכל לומדי יסודות דת ודין (יהנו מזמותי, ספ' ד"ח עט). — פ"י, עשה שיעלה עִפּוּשׁ, שיתעפש: אולי מעפשים (המצורעים) האויר (ר"א זכות, ספ' יוחסין השלם ה, 225). ואם אין יכולת לרוחות על הנשיבה יהיו מוכנים להתעפש ולעפש הליחות (קאנון א ב ב ח). כי דבר המעופש הנוגע דבר אחד מעפשו ומכל זה עולה ליחות חם (ר"י צהלון, אוצה"ח ח, יב::). — ואמר הפיטן: שאור המעפש ומבאיש העסה עקרהו נקרהו חטא בלי לשא (ר"ש בר יצחק, אויל המתעה, סליח' ער"ה). 

— הִתפ', *הִתְעַפֵּשׁ, — כמו פִע': בתי גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים וכו' הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת (יומא לח.). מתוך שהנדבה מרובה תיקנו להם שופרות מרובין כדי שלא יתעפשו המעות (ר' יוחנן, מנח' קז:). היו מחזירין אותה (את הקטרת) למכתשת פעמים בשנה בימות החמה פזורה שלא תתעפש בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה (כרית' ו:). מפני הפירות שאתה כונס שלא ירקבו שלא יתעפשו ושלא ישתנו (מד"ר בראש' לא). ולמה היו נותנין קנים ביניהם כדי שישלוט הרוח בהם ולא יתעפש הלחם (שם במד' ד). — ובסהמ"א: שכיון שתדיר בהן להניחן אויר שולט בהן ואין מתעפשות מבפנים (ר' יהודאי גאון, תורתן של ראשונים א, 46). אחת לשלשים יום שמתעפשין כששוהים מלפותחן וכל ספרים שלהן היו עשויין בגליון (רש"י, ב"מ כט:). זהב אינו מתעפש בארץ וזכוכית שמא ישבר (שם). ומיני בעלי חיים המתיילדים בפירות כשיתעפשו ומה שיתיילד מעיפוש הליחויות ותולעים המתילדים במעיים וכיוצא בהם (ר"ש א"ת, מו"נ א עב). התעפשו גרגרי הזרע (רד"ק, סה"ש, עבש). והזרעונים שרואה שהם לחים וקרובים להתעפש מפנה אותם לאוכלם מיד (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ו יא). הרמונים המתוקים גם החמוצים מציצתם אח' אכילה מועיל למי שמאכל נפסד באצטומכתו ומתעפש מלמעלה עיפוש הדומה לריח ביצים מעופשים (ר"מ אלדבי, ש"א ה, עז:.). וכאשר עלתה המורסא שם עליה הרפואות המרפות בתחבושות קמח החטה ומים ושמן ונתעפשה יד האיש ההוא ומת (קאנון ד ד ד ב). יותר מהרה יתעפש החי ששחט הנכרי ממה שישחוט היהודי מפני ששחיטת הנכרי לא הוציאה כל הדם שבחי (ר"ש בן וירגא, שבט יהודה 9). שלא יתעפש גופו (של הילד המת) (ר"י אברבנאל, פי' מ"ב ד, ד"ה ויהיה היום). עוד אפשר שיתעפש הדם תוך הורידין ע"ד שמתעפש בבועות ובנגעים (ר"י צהלון, אוצה"ח ב ח א). אם אדם נופח בהבל פיו בכלי זכוכית מתעפש ומתחשך בשוכן עליו עננה (ר' אליהו הכהן, שב' מוסר יא). והפרוטות מתעפשות ואם יחזור ויחליפם בסלעים נמצא שלחני משתכר ב' פעמים ומעשר שני נפסד (רעמב"ט, עדו' א י). שתהיה המוגלה מסוגרת שם ותתעפש (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש, קה.).

— קל, °עָפַשׁ, יעפוש, — כמו פִע': הוא סיגים לכן יסריח הוא עפר לכן יעפוש (מחז' יניי, דודסון 17).

— פֻע', °עֻפַּשׁ, — כמו הִתפ': מעופש והיה בו העיפוש כמו ניקודים (ערוך ערך נקד). ומהו הקינוב שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה (רמב"ם, שביתת עשור א ג). והפה והשפה יצאו עליו הרפשים המעופשים והטנוף והאספסף וכלייה (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב, דברי חפץ 4). עד אין תקוה נפשך תשום הלא מחר כמו רפש יעופש מגרך (יצחק בן פולקאר, וכוח התורני, טעם זקנים יז). פעמים יתילדו במעים תולעים מהמשך הפסד המאכ' באצטומכה ממאכלי' עוצרי' מעופשים שיתקבץ מהם לחה נאה במעים (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נח:.). והוא עפוש יקרה באויר דומה לעפוש מי המשרה המעופשים וכו' (קאנון א ב ב ט). וכן נראה בשתן גם כן הבא מהדם שהוא מעופש ולכן הרופא מקיז דם להוצי' דם מעופש שהוא סיבת הקדחת (ר"י צהלון, אוצה"ח, יב::). בחולי התולעים הטנופות שבמעיים הם מעופשות ובשלשול (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, ארץ החדשה, פח:). 

— נפע', °נֶעֱפַשׁ, — כמו הִתפ': יין קרוש שנעפש ונקרש (רש"י, סוכ' מט.). בנקל היו נסתמים צינוריהם מליחות גסות ודבקיות ואם שיאחר שם נעפשים (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש, קד:).