עַפְרִיּוּת

°, ש"נ, — סגלת העפר, חמריות: ולא ימנע העפריות מהיות עמה אשיות מופלגת (קאנון ב א ג). ומזג הנחש לעפריותו רחוק ממנו (מן האדם) בקצה האחרון וכו' (ר"י אברבנאל, פי בראש', ד"ה ויאמר יי' אלהי' אל הנחש). וחלילה שנפש שמואל הנביא הצרורה בצרור החיים את ה' תוכל הבעלת אוב להשיבה לעפריותה (הוא, ש"א כח, ד"ה ויתחפש שאול). האדם חוטא כגון בחושקו בעפריות זו התשוקה אינה באה כי מצד כוחותיו הבהמיות (ר"י אבן לטיף, אגרת התשובה כג, קובץ על יד א, 56). כדכתיב והאבדת את הנפש ההוא מקרב עמה ר"ל מהמקום שנגזרה שלא תשוב שמה אלא תשאר בעפריותה ובחמדתה שחמדתה בהיותה בגוף (ר"י אבוהב, מנוה"מ א א ב ב). כי טבע עפריותו יחייבהו שיטה לבהמיותו (ר"מ אלבילדה, ראש' דעת ד ב, סא).בהרבה מהב"ח חסרים מהם לארציותם ועפריותם (ר"מ מיץ, ספ' אילם ליש"ר מקנדיה 52). אדון הטבעים שלחו ראשונה מהשגת החלק המיוחד אשר בג"ע ונתנו עובד ושומר העפריות והחומריות (ר"ד מרוקא, זכות אדם, יין לבנון 22).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים