עָצֶה

ש"ז, קצה השדרה שבגוף1, Rückgrat; épine, dorsale; backbone, spine: חלבו האליה תמימה לעמת הֶעָצֶה יסירנה (ויקר' ג ט). — ובתו"מ: ואיזהו אליה חותך ויורד עד שמגיע לעצה נכנס לפנים מן העצה עד שמגיע לפרק חותך ונוטל את כולה (תוספת' חול' ט יג). אי לעומת העצה יכול לא יכנס לפנים מן העצה ת"ל יסירנה יכנס לפנים מן העצה (ספרא נדבה פרק יט). — ובסהמ"א: ודע כי הליחה מושלת במרום הראש ויורדת ומושכת משזרות הצואר עד כל שאר השערות של גוף עד העצה היא עצם המושב וכו' הדם והמררה מושלים גם הם ממרום הגוף עד שמנה שזרות (אסף 13.). וללמדך על עצם העצה הוא העצם הראשון הנברא בגופו של אדם והוא יסוד ביניין הגוף בעצמות והוא שישאר בסוף אחרי שימות האדם ויבלו כל עצמותיו הוא ישאר אחר כל העצמות (שם 25:). — ואמר המליץ: הפכתי ידי לקחת האליה לעומת העצה אמר לא טובה העצה כי היא מזוהמת ורעה (ר"י זבארה, שעשוע' ח, דודסןן 96).



1 [כך תרג' אונק': שזרתא. וז"ל פרשו בדרך דרש: מקום שהכליות יועצות (חול' יא.). ואסף מפרש עצם המושב, וכן ריב"ג שמתרגם אלעצעץ العصعص. ועוד בערב' עַצַא عصا, עצם הגב; ובאשור' אֵצֵין צִירֻ (Lal.,  Handw. 121). ור"ש פרחון פרש וז"ל: שני אברים נקובים שיכנס קנה של ירך בנקב שלהן הן בסוף השדרה מכאן ומכאן לפיכך נקרית כל אחת שזרתא עומדין על ראש האליה, ע"כ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים