א. עָצָה
פ"י, סגר, סתם, — כמו ג. עָצַם: עֹצֶה1 עיניו לחשב תהפכות קרץ שפתיו כלה רעה (משלי יו ל). — ובסהמ"א: ראו שהעוצה עיניו והמסתירם מהביט אנה ואנה אם בכל אם במקצת הוא מחזק ראותו וחוש עיניו (ר"י כספי, שרשות כסף, 28). — ואמר המשורר: קומה לשחר את פני עופר אחי וריח גן וכוס ישן ושתה בעת עצו בני ימים עינם וממך הזמן ישן (רמב"ע, התרשיש ב מה).
1 [כך המיֻחס לראב"ע, רד"ק בשרשיו, ורלב"ג ואחרים. ורש"י פרש לשון קריצה, וכן הסורי והתרג': רָמֵז. שאר התרגומים תרגמו כמו א. עצם, מחזק את עיניו, כלו' מביט בעינים עומדות.]