עַצָּבֶת, סמ' עַצְּבַת, מ"ר כנ' עַצְּבֹתָם, עצבותם, —  כמו עִצָּבוֹן: הרופא לשבורי לב ומחבש לְעַצְּבוֹתָם (שם, קמז ג). קרץ עין יתן עַצָּבֶת ואויל שפתים ילבט (משלי י י). לב שמח ייטב פנים וּבְעַצְּבַת לב רוח נכאה (שם יו יג). אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה יגרתי כל עַצְּבֹתָי ידעתי כי לא תנקני (איוב ט כז-כח). —  ואמר בן סירא: לב עקוב יתן עצבת ואיש ותיק ישיבנה בו (ב"ס, גני' לג כה). —  ואמר הפיטן: בטוב רואי עצבותם חבש נטעם שתל רטוב (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודה, קובץ מעש' ידי גאונ' ב, 13). —  ואמר המשורר: בתקו בנותי וישרקו יראו עצבותי וישחקו (ראב"ע, על אח).