פ"ע, עָרֹם, יַעֲרִם, — עשה דבר בערמה, בפקחות, listig, klug handeln; user de ruse, de finess; to act shrewdly, craftily: לכו נא הכינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי עָרֹם יַעֲרִם1 הוא (ש"א כג כב). אויל ינאץ מוסר אב ושמר תוכחת יַעֲרִם2 (משלי יה ה). לץ תכה ופתי יַעֲרִם1 והוכיח לנבון יבין דעת (שם יט כה). — ואמר בן סירא: אם תחפוץ בני תתחכם ואם תשים לבך תערם (ב"ס גני' ו לב). 

— הִפע', הֶעֱרִים, יַעֲרִימוּ, — א) הֶעֱרִים סוד על פלוני, חבל בסתר תחבולות ערמה על פלוני Ränke schmieden; intriguer; to plot, intrigue: על עמך יַעֲרִימו סוד ויתיעצו על צפוניך (תהל' פג ד). — ובתו"מ, עשה עָרמה, בפרט להפטר מחובה, עשה בתחבולה למצֹא התר למה שאסור ע"פ הדין: כיצד מערימים על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו וכו' (תמור' ה א). מערימין על מעשר שיני לפוטרו מן החומש (תוספת' מ"ש ד ג). מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות (רבי הושעיה, ירוש' ברכ' ה א). חנווני יכול להערים טבח אינו יכול להערים (שם פאה א ו). מערים אדם על פועליו להיות אוכלין תשע וקוצין אחת (שם מעשר' ב ז) . אוכלין עראי מן העיסה וכו' אמר ר' חגיי לא שנו אלא אראי אבל קבע אסו' מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה (שם חלה ג א). ואין מטבילין את הכלים מתני' בכלים גדולים אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילין (שם שבת ב ז) . בנה במקום שאין ראוי לבנות וכו' אלא שמערימין עליו ליכנס לשם בימות החמה ובימות הגשמים (רב, ירוש' ב"ק ט א). מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר (רב הושעיא, ברכ' לא.). האשה מהו שתערים ותפרוף על האגוז להוציא לבנה קטן בשבת (שבת סה:). מטילין שכר במועד לצורך המועד וכו' אע"פ שיש להם ישן מערים ושותה מן החדש (שם קלט:). מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו (רבי יהודה, מו"ק יט.). טענו חיטין וקדם והודה לו בשעורים אם כמערים חייב אם במתכוון פטור (שבוע' מ:). נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם מה את מערים על השבועה מבול של מים אין את מביא וכו' אם כן לא יצאת ידי שבועה (ר' אדא, מד"ר בראש' מט). — ובסהמ"א: ובכל זה לא ידע דניאל את מזמתם כי עליו הערימו סודם (יוסיפון כא). ויען המלך את השרים לאמר הערמתם לשוא הסוד הזה על דניאל (שם כג). — ואמר הפיטן: קומי עבורי בהתל הערימוני קראתי למאהבי המה רמוני (ר"א הקליר, שבת סורו מני, קינ'). צרים סופה כרגמתה צפונים הערימו מזימתה (גנזי שכטר ג, דודסון 98). צנות ורמחים צבאיו עטר צנועים כהשיג מערים להאטר (שם). קרן עמך תרים תקפוץ קץ ותערים מדלג על ההרים (ר' אפרים בר יצחק, אלהי בך אחבק, יוצ' שבת ד אחה"פ). זכור טפש מהערימה ירד וכתת עמי עד חרמה (זכור איש, יוצ' שבת זכור). — ואמר המשורר: מי יעמד בצר להשיב צוררים כי יערימו סוד ויתעררו (רשב"ג, בימי יקותיאל).

— הִתפ', °הִתְעָרֵם, — כמו הפע': הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות (גיאוניקה ב, גינצבורג 197).