ערימה, ש"נ,  סמ' עֲרֵמַת, מ"ר עֲרֵמוֹת, עֲרֵמִים, — עֲרֵמָה של תבואה, של עפר, הרבה תבואה, עפר וכיוצא בזה, מקֻבץ יחד זה על זה כעין כרי, Haufe; tas, amas; heap: ויבא (בעז לגרן) לשכב בקצה הָעֲרֵמָה (רות ג ז). בטנך עֲרֵמַת חטים סוגה בשושנים (שה"ש ז ג). בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הָעֲרֵמוֹת ועמסים על החמרים (נחמ' יג יה). ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה גם הם וכו' הביאו ויתנו עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת וכו' ויבאו חזקיהו והשרים ויראו את הָעֲרֵמוֹת ויברכו את יי' וכו' וידרש חזקיהו על הכהנים והלוים על הָעֲרֵמוֹת (דהי"ב לא ו-ט). — ועֲרֵמַת עפר במקום עי מפלה וכדומ': ויאמר (סנבלט) מה היהודים האמללים עושים וכו' היחיו את האבנים מֵעֲרֵמוֹת העפר והמה שרופות (נחמ' ג לד). —  ועֲרֵמִים: פתחו מאבוסיה סלוה כמו עֲרֵמִים והחרימוה (ירמ' נ כו).  — ובתו"מ: איזהו גרנן למעשרות הקישואין והדלועים וכו' משיעמיד ערימה (מעשר' א ה). — תורמין מן המוץ על הכרי אבל לא מן הכרי על הערימה (תוספת' תרומ' ג יז). היתה לו ערמה מורחת רצה לעשותה תרומה על מקום אחר עושה (שם ד טו). היתה לו ערימה של בצלים ושל גרוגרות ושל חרובין בראש גגו וכו' (שם מ"ר ב יט). נעשה (הים) ערימות ערימות שנאמר וברוח אפיך נערמו מים (מכי' בשלח ד). בא הכתוב ללמדך על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן התרומה ומן המעשרות (רבי ישמעאל, ספרי במד ה). גרפו עליו (על דמו של זכריהו הנביא) כל עפר ועשו כל ערמה ולא נח והיה הדם תוסס ומרתיח (מד"ר קהל', ועוד ראיתי תחת השמש). —  ובסהמ"א: אפילו ערימות של חטים שנטמאה מקצתן תורמין מן הטהור שבה על הטמא שבה שתי אגודות או שתי ערימות אחת טמאה ואחת טהורה בצידה לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחלה (רמב"ם, תרומ' ה ז). היה העוף ספק טרפה כל הביצים שתלד בערימה ראשונה משהין אותן אם טענה ערימה שניה והתחילה לילד הותרו הראשונות (הוא, מאכל' אסור' ג יא). ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך וכו' אף על פי שאין  מדת הערימה ידועה וכו' הרי זה ממכרו קיים (שו"ע חו"מ רט א). — ואמר הפיטן: זה נס שלישי עש קוצותיו תלתלים חזר ונעשה ערמות ותללים (גנזי שכטר ג, דודסון 57).  — משולי עֲרֵמַת, תֹאר לחכמי ישראל: בלמדו ספר מפי משולי ערמת והבין ודקדק בדת רשומת (אלה אזכרה, קינ'). — ואמר המליץ: פניו פני שור זקנו על בטנו ערמת חטים (ר" זבארה, שעשוע' יב, דודסון 131).