עֵירֹם, מ"ר עֵירֻמִּים, — א) ת"ז, כמו עָרוֹם: ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עֵירֻמִּים הם ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגרת (בראש' ג ז). את קולך שמעתי בגן ואירא כי עֵירֹם אנכי ואחבא (שם). לחמו לרעב יתן וְעֵירֹם יכסה בגד (יחזק' יח ז). — ב) ש"ז, מעמד אדם עָרֹם: ברעב ובצמא וּבְעֵירֹם ובחסר כל (דבר' כח מח). — ג) תה"פ, במעמד של אדם עָרוֹם: שדים נכנו ושערך צמח ואת עֵרֹם ועריה (יחזק' יו ז; גם שם כב). והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עֵירֹם ועריה (שם לט; גם שם כג כט). — ובסהמ"א: כל בר ישראל דקרי ק"ש מיחייב בתפילין לבר מי שעושה מלאכתו ערום בשעת עירום (אוצ' הגא' א א, לוין 41).