תַּעֲרֹץ, תַּעֲרוֹץ, תִּעֲרוֹצִי, תַּעֲרְצוּ, לַעְרֹץ, לַעֲרֹץ, אֶעֱרוֹץ, תַּעֲרְצוּן, — א) פ"ע, עָרַץ מפני פלוני, ירא, פחד, נבהל מפחד,  sich fürchten, schrecken; oraindre, trembler; to fear, dread: ואמר אליכם לא תַּעֲרְצוּן ולא תיראו מהם (דבר' א כט). לא תַּעֲרֹץ מפניהם כי יי' אלהיך בקרבך (שם ז כא). שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איבכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תַּעֲרְצוּ מפניהם (שם כ ג).  הלא צויתיך חזק ואמץ אל תַּעֲרֹץ ואל תחת כי עמך יי' אלהיך בכל אשר תלך (יהוש' א ט). — ועָרַץ פלוני, פחד מפניו: אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני כי אֶעֱרוֹץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם לא אצא פתח (איוב לא לג-לד). — ובמשנה: אל תחפזו מקול הקרנות אל תערצו מפני קול צוחות (סוט' ח א). — ובסהמ"א: מרנא ורבנא יהושע יעלצו אהביו ויערצו אויביו (ר"י הלוי, אגר, שער השיר 99). הטיתי שכמי לכתוב אליך הפעם אולי אוכל הועיל להקיצך משנתך אולי אערוץ להשביע נפשי באותותיך (קובץ אגרות בוקסטורף א יב). השקטי בת נדיב אל תערוצי עבר אסון חלפה אימת מות (מפו, אה"צ ד). —ואמר הפיטן: ואומר כמימין כן יערוץ לוחם ותזנה רוח בחטא נאפוף זהב (ר"א הקליר, זכור איכה אנו, קינ'). — ואמר המשורר: מעוז גאונו ערצו עזים וכל גאים חפויי ראש לפניו נדחפו (רמב"ע, דיואן קנז, בודל'). לב יודעים ימיך לא רצה לא יאכלו מתוקים המחצה יערוצו אם השמש יצא יצא אור יערוצו לצללים ירוצו ירוצו גבורים אל מימי הקרים (ראב"ע, אל אחד מה רבו). — ב) פ"י, עָרַץ את הארץ וכדו', הביא עליה בהלה ופחד, פורענות, נגש אותו רדפו: ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' ומהדר גאונו בקומו לַעַרֹץ הארץ (ישע' ב יט). בל יוסיף (הרשע) עוד לַעַרֹץ אנוש מן הארץ (תהל' י יח). — ובהשאלה, עָרַץ עָלֶה: למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך העלה נדף תַּעַרוֹץ ואת קש יבש תרדף (איוב יג כד-כה). — ובסהמ"א: בהיותו (הרשע) תקיף ועורץ שאר אנשים (רלב"ג, איוב טו כד). — ואמר הפיטן: עורר סערה בשאגת רעמים עובר זדים במשברי ימים ערץ גאים והשפיל רמים (ר' שמעון בר יצחק, אתה הארת, יוצ' ז פסח). גבור בקומו לערוץ בעברה מהוד גאונו מי לא יירא (שיר היחוד, יום ד). העונה באש יערץ כרוב גדלו הללוהו (אותותינו התמהמהו, 88 ,1894 .Monatsschr). לחלל כל קדש ולערץ כל נערץ ולרמוס ברגל זדון כל פנת יקרת בני האדם (יל"ג, פרקים מקטעים, ספ' ה, 60). — ג) במשמ' נגדית, עָרַץ פלוני, התחזק, התגבר על צרה: עמדי נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעריך אולי תוכלי הועיל אולי תַּעֲרוֹצִי נלאית ברב עצותיך (ישע' מז יב-יג). — ובמשמ' א) וג): יחידתי תנה מחסך בצורך ביום צרה ואל נא תערוצי ואם בטחו בני חיל בחילם בצור בטחי ואולי תערוצי (רמב"ע, התרשיש ט פו- פז).

— הִפע', הֶעֱרִיץ, תַּעֲרִיצוּ, יַעַרִיצוּ, מַעֲרִיץ, —  א) הֶעֱרִיץ דבר כמו עָרַץ קל א), היה לו יראה ופחד מפני דבר: לא תאמרו קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תַּעֲִריצוּ (ישע' ח יב). והקדיש את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יַעֲרִיצוּ (שם כט כג). — ובמדר': ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים את שמו הגדול (פדר"א ד). — ובתפלה: וכלם פותחים את פיהם וכו' ומעריצין וממליכין את שם האל המלך הגדול (תתברך, ברכ'  השחר). נעריצך ונקדישך ברוב שיח שרפי קדש (קדשה, מוסף שבת). — ובסהמ"א: ספר האגרון לשון הקדש אשר בחר בו אלהינו מני עד ומלאכי קדשה בו יזמרוהו סלה ובו יעריצוהו כל בני עליון (רסע"ג, האגרון, הקדמ', הרכבי נב). — ואמר הפיטן: [כונן] חופה במקדשך להעריצך ולהקדישך קדוש (Kahle, Mas. d. West ז). יעמדו על ארצם יעבדו את מעריצם (שם יח). שמך טהור עינים כי מלאים עיניך יעריצוך (שם כ). הלשונות מאמירות מעריצות מעטירות הנשמות מאדירות בין להבין ולהורות (אמרות האל, יוצ' פרש' יתרו). כוון עת רצון כוי רקיעים לקוב להעריץ להמליץ סגלה מכתב  מבאר לנקוב (האזינו אבירים, יוצ' שבת תשוב'). — ואמר המשורר: הלא תרהו ואם לא תעריצו רב עליליה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). ויסמך באל תמך עולם על זרועותיו ויעריצו שוב ורצוא צדיק דין עלילותיו (ר"י הלוי, יה שמך). מעריציו נהרו ומשרתיו מהרו מהללו חדשו קדשו שלשו (הוא, ישעך). מלאכים ממליכים מעריצים בכל פאות מקדישים מרעישים מרגישים ברוב תשואות וכו' שמו לעד ברוב רעד באימה הן יעריצון שאון שרפים ברום עפים כברקים ירוצצון (רמב"ע, מלאכים ממליכים). ירננו ויעריצו גזע אמונים ויקדישוך חיות ואופנים (דוד אבן פקודה, דממו שרפים, שער השיר 133). אלהיהם מעריצים במסלותם רצים כגבור עריצים לעד ולא נכשלים (ראב"ע, אצולים מהודך). שנאנים ואופנים סובבים כס מרכבתך תהלתך והלתך מעריצים תפארתך (ר"י אבן זבארה, אראלים וחשמלים). פאר קושר בתם ויושר להעריץ קדוש ישראל (שם). — ב) הֶעֱרִיץ את פלוני, חזקהו, נתן אומץ בלבו: את יי' צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם1 (ישע' ח יג). — ג) *הֶעֱרִיץ את פלוני, חש אליו רגש של רוממות וחבה, verehren, bewundern; adorer, admirer; to venerate, admire, ואמר בן סירא: צרך לו עמך והשיע לך ושיחק לך והבטיחך עד אשר יועיל יהתל בך פעמים שלש יעריצך2 (ב"ס גני' יג ו-ז). — ובסהמ"א: יעריצוך אנשי המקום ויקראוך צפנת פענח (ר' זכריה הלוי, או"נ ב, 142). ואנשי הגליל וכו' אהבוהו (את יוסף) ויכבדוהו גם העריצוהו והקדישוהו (ר"ק שולמן, מלחמ' היהוד', מבוא 32). — ורגיל בדבור ובספרות החדשה.

— נִפע', נַעֲרָץ, שהכל יֲעֲרְצוּ מפניו: אל נַעֲרָץ בסוד קדושם רבה ונורא על כל סביבותיו (תהל' פט ח). — ואמר הפיטן: הנערץ והנקדש כסוד שיח שרפי קדש (עשה למען שמך, מוסף ר"ה). דברו רץ בהוד נערץ בסוד קדושים מצבתו הלא ערוך בפי ברוך כבוד מלך במרכבתו (אביר גביר, יוצ' שבת ר"ח). אוחילה יום זה לנערץ בסוד קדושים רבה ואחלה פניו לעבור על פשע וחובה (וארץ שפל, י' טבת). טרם לשיכנך אימצת שחקים יה נערצת בריבבות משׁיקים (אלהי קדם, Elbog, Stud. 186). — ואמר המשורר: ומה נמרץ ומה נערץ במדבריו וענינו ומחשק שלחנוהו ביד כרי לארץ נוא (רשב"ג, שמואל מת בנו לברט). — אנכי למשל אסטניס אנכי אהב את הנשגב והנערץ (יל"ג, אגר' א קלה).

— הָפע', °הָעֳרַץ, — שהעריצו אותו: אל נא לעולם תערץ ולעולם תקדש ולעולמי עולמים תמלוך ותתנשא (ר"א הקליר, אץ קוצץ).תערץ בקרית מועד בסוד מלכים לה עד יי' ימלוך לעולם ועד (ר' אליה, אופל המוני, יוצ' ח פסח). יערץ בסודם יחיד יסדם יקדו בסידם יוצק יסודם (אילת השחר, יוצ' שבת ר"ח).