°, ש"ז, — שם מליצי לשמים, ואמר הפיטן: כי ארבות שמי ערץ עד אביב יפתחו בלי פרץ (ר"א הקליר, יפתח ארץ, תפל' גשם). כן נתן קץ לימי הארץ מתחיל למנות מששת אלפי ערץ עד שהוא מכלה ברגעי ארץ (הוא, אז ראית, יוצ' פרש' שקלים). אי כה שבעת שופרות ערץ כה תעשה ששת ימים להפיל חומה לארץ (הוא, איכה את). ספר חו נא סדר זכרוניה בערץ עוד ותרוממנה לרשת ארץ (רסע"ג, אלהים אצל, מנין תרי"ג מצות, פתיח', קובץ מעשי ידי גאונ' קדמונ' ב, 27). לשרוף פרה ולטהר באש ובמים בערץ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (הוא, אנכי אש, אזהר', שם 41). רתקו שרשיו כאדני ארץ ושברו ענפיו גשמי ערץ ושגשג שני שריגים בתרץ (קטע מזמן הגאונ' סעדיאנא שכטר 69). בעטו באד עולה מן הארץ ונאצו לממטיר על הארץ מה לנו למטרות ערץ (ר' משה בר' קלונימוס, מה מועיל, יוצ' אחר' פסח). ואהיה בערץ ושעשועי ירץ וקדמני במרץ מקדמי ארץ (ר"י בר' שמעון, אדון אמנני, יוצ' א' שבוע'). כסא רם ונשא קדם לשמי ערץ כסא לישראל קדם לממלכות הארץ (יי' קנני, שם). קרא ליעקב הנחתם בשמי ערץ קרא לשבטים לקדושים אשר בארץ (בחוקו מוסדי ארץ, שם). סגר אויבי לקרץ וירם קרני בערץ (ר"ש בר' משה, אנעים חידושי שירים, יוצ' א' פסח). קדוש השוכן בערץ ישביענו מפרי הארץ ומשמני הארץ (את עמי, יוצ' שבת חוה"מ סוכ'). ירושלים בנוית ערץ יכונן וישים לשם בארץ (תפלה תקח, סליח' ער"ה). קדוש מרום ערץ ראה אם יש בי פרץ מיום עזבה את הארץ (ר"י בן ראובן אלברגלוני, פחדתי מיוצרי). גוף יענה במרץ לפני שוכן שמי ערץ חלילה לך השופט כל הארץ (שם). תמלא שמך בערץ נעם כסאך להתרץ עליון על כל הארץ (אלהי אקראך, יוצ' שבת לפני שבוע'). תוקף ירידה עשירית ירץ שבטי ילקטו לאחד אחד בחרץ רנן ירננו כצבא ערץ (גנזי שכטר, דודסון 81). ותנצל מכל קרץ ויאמרו בתבל ובערץ ברוך הבא בשם יי' (אל אשר לו הגדולה, סמא"צ תשסה:). קול שבר וקול החרץ ויללה וגיל בערץ ודבר האלהים במרץ (על משה, שם תרעב.). חרדו צבא מרום בכסא ערץ עת שמעו כי בא שאון הקרץ (חסדך זכור, שם, תעה:). אם לא בריתי יומם ולילה תלמדו חוקת ערץ ושמי פאר בלי פרץ (Monatsschr. 1894. 86). ושחק וערץ יחדש בארץ בעוזו ויחרץ חמני אשרים (ר"מ הקראי, אחדש שבחות, לקו"ק, עז). — ואמר המשורר: ארץ וערץ ערבית ושחרית יום ולילה יביע אמר (ר"י אבן אביתור, אלהים אל, שער השיר 11). ואל שוכן ערץ לך יגדור פרץ ותהיה ברכה לדורות (רשב"ג, ואומר אל תחשה). חדשיו חצץ שכן שמי ערץ זעך נזעך ונקרץ קרץ קמט נקמט לכלה וחרץ זכרו אבד מני ארץ זה חלק אדם (הוא, אנושים וענושים). אשר נעלה עלי ערץ ונשגב ושת בינו ובינינו גבולות (הוא, קטע כ"י מהגני' JQR. NS.1913.71) יפיץ אורו פני ערץ לאחז בכנפות הארץ (רמב"ע, לגביר דעות, דיואן, בודל'). וחסיתי בשוכן ערץ והחוסה בו ינחל ארץ (שם). והתלונן בצל כנת בשמים עלי כל עץ בגן האל זקופה וכו' סעפיה בלב ערץ ולארות בשמיה עדי ארץ כפופה (הוא, ברשפי הבכי). יום לכלה וחרץ יקום שוכן שמי ערץ למען הרגיע את הארץ (הוא, התבוננו ונדעה). מי בנה רקיעי ערץ מי גדר ים מאין פרץ מי הקים אפסי כל ארץ אלהי עולם אדני (ר"י הלוי, מי כמוך אין כמוך). במרומי ערץ כסא שבתך ובשכוני ארץ עז ממשלתך (הוא, במרומי ערץ, מוסף יוה"כ). העמדתם (את צבא מרום) ברום שמי ערץ לעלות אורחים ותצום עלי פני ארץ להיות זרחים (הוא, יזכרו פלאך). דג ועוף ובהמה ושרץ הרבה ויברכם מערץ פרו ורבו כי למלאת הארץ (הוא, מי כמוך ואין כמוך). ועליו נגזר חרץ וקרץ משמי ערץ וגופו השלך אל ארץ אחרת כיום (ראב"ע, האספו משכילים). והשרפים בשש עפים ברום ערץ יפארו בקול (ר"י בן זבארה, אראלים וחשמלים, שער השיר 169).  והחושבים להבין סודות שמי ערץ נבוכים הם בארץ (ר"י חריזי, תחכמונ', הקדמ' 5). עלו בסלם שכלם עד חוג ערץ ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (שם א). כל כוכב איש על דגלו באותיותיו וכמעט כרעו לו כוכבי ערץ וישבו אתו לארץ (שם כב). ובקצה הלילות יעלו עליהם אורים נוצצים משמי ערץ ולשונם תהלך בארץ (שם לה). לבשה האדמה גאון וגאה ותעט כמעיל קנאה וכמעט עלתה לרוב ערץ ותגעש ותרעש הארץ (שם מג). שוכן גבהי רום שמי ערץ בזרוע עוזו תולה ארץ (ר"י נג'ארה, יפצחו זמירות, עולת תמיד כג). ידו יסדה ארץ וגם טפחה ערץ סובב סובב במרץ בלי לאות ויגיעה (הוא, הנה אל, עולת חודש מד). אם על פני שדה כציץ פורח הן פורחות אורות בהדרת ערץ (אבן דמות ספיר, כנף רננים, פזמונ', קז.).