עָשַׁרְתִּי, יֶעְשַׁר,  פ"ע, — עָשַׁר האדם, היה עָשִׁיר, reich sein; être riche; to be rich: ויאמר אפרים אך עָשַׁרְתִּי מצאתי און לי (הוש' יב ט). לא יֶעְשַׁר ולא יקום חילו (איוב יה כט).

— הִפע', הֶעֱשִׁיר, הֶעֱשַׁרְתִּי, הֶעֱשַׁרְתִָּ, מַעֲשִׁיר, הַעֲשִׁיר, אַעְשִׁיר, תַּעְשְׁרֶנָּה, יַעֲשִׁר־שִׁיר, יַעְשְׁרֶנּוּ, תַּעֲשִׁיר, יַעֲשִׁירוּ, — א) פ"י, הֶעֱשִׁיר את פלוני, עשה שיהיה פלוני עשיר, bereichern; enrichir; to make rich: אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני הֶעֱשַׁרְתִּי את אברם (בראש' יד כג). יי' מוריש וּמַעֲשִׁיר משפיל אף מרומם (ש"א ב ז). והיה האיש אשר יכנו יַעְשִׁירֶנּוּ1 המלך עשר גדול (שם יז כה). בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך הֶעֱשַׁרְתְּ מלכי ארץ (יחזק' כז לג). ברכת יי' היא תַעְשִׁיר לא יוסיף עצב עמה (משלי י כב). — בהשאלה, הֶעֱשִׁיר את הארץ, האדמה, עשה שתתן הרבה פרי: פקדת הארץ ותשקקה רבת תַּעְשְׁרֶנָּה פלג אלהים מלא מים (תהל' סה י). ראש עשה כף רמיה ויד חרוצים תַּעֲשִׁיר (משלי י ד). — ובתלמו': האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל את עצמו על הצבור (כתוב' מח.). — ב) פ"ע, הֶעֱשִׁיר, היה עָשִׁיר: ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גדלו וַיַּעֲשִׁירוּ שמנו עשתו (ירמ' ה כז-כח). אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יי' וַאעְשִׁר ורעיהם לא יחמול עליהן (זכר' יא ה). אל תירא כי יַעֲשִׁר איש כי ירבה כבוד ביתו (תהל' מט יז). אהב יין ושמן לא יַעֲשִׁיר (משלי כא יז). אל תיגע לְהַעֲשִׁיר מבינתך חדל (שם כג ד). ואץ לְהַעֲשִׁיר לא ינקה (שם כח כ). הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יַעֲשִׁיר עשר גדל מכל (דני' יא ב). — ובתו"מ: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני (גיט' ג ז). מחצב של אבנים טובות ומרגליות ברא לו הקב"ה מתוך אהלו וממנו העשיר משה (ר' חנין, ירוש' שקל' ה ג). בתחלה קבעוה (את ההבדלה) בתפלה העשירו קבעוה על הכוס (ר' יוחנן, ברכ' לג.). הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין (ר' יצחק, ב"ב כה:). לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי (ר' שמואל בר נחמני, שם קכג:). ממכת דם העשירו ישראל (ר' אבין הלוי, מד"ר בראש' ט). ונעשה עבד ללבן עשרים שנה ולבסוף העשיר והוליד בנים וחזר בשלום (תנחומ' שמיני ג). והכירו הבלי העוה"ז אשר לא יתכבד איש אם לא יתבזה רעהו וכו' לא יעשיר זה אם זה לא יעני (ר"א אריה די מודינא, צמח צדיק ב).

— הִתפ', הִתְעַשֵּׁר, מִתְעַשֵּׁר, — א) הראה את עצמו כאלו היה עשיר: יש מִתְעַשֵּׁר ואין כל מתרושש והון רב (משלי יג ז). — ב) *נהיה עשיר: עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר (ר' יוסי, שבת קיט.). הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן (ר' יוחנן, פסח' מט.). עשרים וארבעה תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו שאילמלי מתעשרין אין כותבין (ריב"ל, שם נ:). לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר וכו' (הוא, ב"ב כה:).