א. עשש

1, ממנו עָשֵׁשׁ.



1 [חברוהו עם הארמ' הנוצרית של א"י: עששא חשך, והערב' עַשְׂעַשׂ عسعس, וכן פרש רש"י (תהל' ו ח), אבל להלן (שם לא יח), פרש רש"י מן א. עָשׁ, רקב. ומנחם ושאר המפרשים העברים פרשו גם תהל' ו ח מלשון א. עשש וזה הכון.  ואחרים מחברים אותו עם האשור' אֻשֻׁשֻׁ והערב' ע'ַת'  غٽ.

חיפוש במילון: