פ"ע, עָשֵׁשׁוּ, עָשֲׁשָׁה, — עָשְׁשָה העין, נהיתה רכה, רפויה, אינה רואה היטב: עָשֲׁשָׁה מכעס עיני (תהל' ו ח). — ועָשְׁשָׁה העצם: כשל בעוני כחי ועצמי עָשֵׁשׁוּ (שם לא יא). — ואמר המשורר: וידי כתששה וימי כיששה ועיני כעששה (רה"ג, הנמצא,  JQR. NS. 1. 234). אלהים אלי אתה רפא משובת לב עקב ראה עצם עשש וגם נרקב רקב (רשב"ג, אלהים אלי אתה). דל מראות גופי ועיני עששה מרוב דמעי ועצמי נהרו (רמב"ע, התרשיש ד מה). העור הלא נכמר וכלה השאר גם עששה עצם וסף המוח (הוא, עד אן בגלות, דיואן נט, בודל'). ועשש כעש עצמי וסר מאנוש טעמו ופרץ זמן כרמו ונשחתו זמירותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר). רפו ידי וכשלו ברכי ועששו מכעס עיני ונפלתי מפחד על עיני (הוא, חי בן מקיץ, איגר 141). שפך כבדי אלי ארץ וגם נגרה עיני בדמעה עדי עתקה ועוששת (רשב"ץ, צפנת פענח, קובץ על יד ז, 28). אך מי חכם ויבן זאת עד עמקה עששה עין בשר קצרו עפעפיה (שלום הכהן, ניר דוד 24). עש עשש אני וכלבים סבוני תולעת גועת וארי יטרפני (יל"ג, אדו"מ ז, 70). — ואמר הפיטן: עששנו מכעס ומאנחה יגענו כי יצרנו תמיד בנו הוא מתגרה (שלום שלום, סליח' צו"ג, סמא"צ, תקכה:). 

— פִע', °עִשֵּׁשׁ, — עשה שיהיה עָשֵׁשׁ, החשיך, הִכְהָה: זהר לשעות שש תארו להתאשש פחות משש כל עין יעשש (אבי כל חוזה, יוצ' פרש' החדש).

— הִפע', °הֶעֱשִׁישׁ, —  כמו פִע': היום ההוא פיך יאלים יכבה יעשיש ויעלים את שני המאורות הגדולים (ר' משה בר חייה, סליח' שחר' יוה"כ). עיניהם מעשישים ורוחותם מבקשים ומהונם למו מרשישים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 344).