ש"ז, — הון, נכסים, מקנה, כסף וזהב וכיוצא בזה שיש לו לאדם עָשִׁיר, Reichtum; richesse; riches: כי כל הָעֹשֶׁר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו (בראש' לא יו). והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עֹשֶׁר גדול (ש"א יז כה). יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עֹשֶׁר ולא שאלת נפש איביך וכו' וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עֹשֶׁר גם כבוד (מ"א ג יא-יג). ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לְעֹשֶׁר ולחכמה (שם  י כג). קרא דגר ולא ילד עשה עֹשֶׁר ולא במשפט (ירמ' יז יא). אל יתהלל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ (שם ט כב). הבטחים על חילם וברב עָשְׁרָם יתהללו (תהל' מט ז). ויבטח ברב עֹשְׁרוֹ יעז בהותו (שם נב ט). הון וָעֹשֶׁר בביתו וצדקתו עמדת לעד (שם קיב ג). ארך ימים בימינה (של החכמה) בשמאלה עֹשֶׁר וכבוד (משלי ג יו). אשת חן תתמך כבוד ועריצים יתמכו עֹשֶׁר (שם יא יו). בוטח בְּעָשְׁרוֹ הוא יפל (שם כח). כפר נפש איש עָשְׁרוֹ ורש לא שמע גערה (שם יג ח). עטרת חכמים עָשְׁרָם (שם יד כד). נבחר שם מֵעֹשֶׁר רב מכסף ומזהב חן טוב (שם כב א). שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועֹשֶׁר אל תתן לי (שם ל ח). יש אחד ואין שני וכו' גם עינו לא תשבע עֹשֶׁר ולמי אני עמל ומסר נפשי מטובה (קהל' ד ח). יש רעה חלה ראיתי תחת השמש עֹשֶׁר שמור לבעליו לרעתו ואבד הָעֹשֶׁר ההוא בענין רע (שם ה יב-יג). גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עֹשֶׁר ונכסים והשליטו לאכל ממנו וכו' זה מתת אלהים הוא (שם יח). שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עֹשֶׁר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם (שם ט יא). בהראתו את עֹשֶׁר כבוד מלכותו (אסת' א ד). ויספר להם המן את כבוד עָשְׁרוֹ ורב בניו (שם ה יא). והרביעי יעשיר עֹשֶׁר גדול מכל ובחזקתו בְעָשְׁרוֹ יעיר הכל את מלכות יון (דני' יא ב). וְהָעֹשֶׁר והכבוד מלפניך (דהי"א כט יב). ויהי ליהושפט עֹשֶׁר וכבוד לרב (דהי"ב יח א).— ואמר בן סירא: בני בעשרך התהלך בענוה ותאהב מנותן מתנות (ב"ס גני' ג יז). טוב ורע חיים ומות ריש ועושר מיי' הוא (שם יא יד). טוב העושר אם אין עון ורע העוני על פי זדון (שם יג כד). ללב קטן לא נאוה עושר ולאיש רע עין למה זה חרוץ (שם יד ג). — ובתלמו': כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר (ר' יונתן אבו' ד ט). משמת ר' אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים (ירוש' סוט' ט יז). יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו וכו' חיים של עושר וכבוד (רב ברכ' טז:). כל הרגיל לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה (ריב"ל, ב"ב ט:). — ובסהמ"א:  העושר בידי אדם הוא פקדון (ראב"ע, משלי יח יז). העושר והגדולה היא עזיבת החמדה (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 19). בני אין עושר כבריאות ולא נעימות כלב טוב (שם 58). ושאלו לאפלטון למה לא יאספו החכמה והעושר בגוף אחד אמר להפך שניהם (ר"י בן זבארה, שעשוע' ז, דודסון 71). ושאלו דיוגיניש מה הוא העושר אמר המנע מן התאוות (שם 93). העושר הטבעי הוא שיגיע האדם שלא ירעב ולא יתענה והמותר עמל אין חפץ בו (שם 175). העושר רוממות הנפש וכפישת התאוה (ר"י חריזי, מוסר' הפילוסופ' ב כ). אם כל מעשיו (של עשיר) תחקור אזי תמצא כי אין אלהים לו לבד עשרו (רש"ט פלקירא, המבקש טו). והעושר סבת שלום הבית והאהבה (שם טז). ואם תגביה כנשר ותשים קנך בין כוכבי העושר הזמן יורידך משם (שם יח). ומים תאסוף עם אש בידך בטרם תאסוף חכמה ועושר (שם כב). בחכמה הבט למעלה ממך ובעושר הבט למטה ממך (המאירי, משיב נפש). העושר יחס למי שאין לו יחס ובעושר יקנו בני אדם עבדים ושפחות וכו' (ר' יוסף בר' יואל ביבאס, ספ' בית מדות, מעלת העושר). כדאמרי אנשי ערך האדם כפי עשרו (מסכ' פורים פרק פורים). — ואמר המשורר: ומשל לפנים הכי און עונים מסתר ועושר מכסה חטאים (רמב"ע, לאנשי לבבות).