פָּאָה

1, קל לא נמצא.

— הִפע', הִפְאָה עתי' כנ' רב' אַפְאֵיהֶם, — הפאה את פלוני, דחהו לפאה רחוקה, הִפְאָם, פִּזְרָם לפאות רחוקות, versprengen; disperer; to disperse: אמרתי אַפְאֵיהֶם2 אשביתה מאנוש זכרם (דבר' לב כו-כז). — ואמר הפיטן: חסדך הראה לעם דל ונכאה נדחו קבץ ואויביו הפאה (נחום נזלו עיני, שני וחמשי, סרע"ג א, כא.), סמוך דך ונכאה וצריו הפאה (שעה, פיוט קדם מנחת יו"כ, מנהג אוינגון). — ואמר המשורר: ומקרה הנראה במחנך הפאה וצורך לא יראה בך ערות דברים (רשב"ג, אזהרות יום ב). זמן ירוץ להפאות אותו בכל פאות (רמב"ע, החרשים, מוסף יו"כ, ספרד). חזק לב ידאה כעוף ולישעך ידאה וזכה חטאיו והפאה לכל צד ומשנאיו כלה (הוא, מתי אויבנו, דיואן רלח, כ"י בודל'). ובחדרי לבי החביאני אכן היום אל כל צד הפאני (שם רמב). ותעלה שמש עלי חוג היקר לקפוץ ידי אפל אשר יפאנו האיש אשר ישא עמל ימים ורוב רעם נדודיהם להצביאנו (הוא, על אף). מנוה השלום הפאה גורי שחלים נאספים לטרף השה דלת רחלים (ר"י הלוי, רם אשר). עד הניאוני התלאות המניאות והפאוני בכל פאות ההוות המפאות (ר"י חריזי, תחכ' טז). אשום לבבי להדף צבאות חטאי בחיל יושר ואפאיהם כי טוב זמן יכלה והוד שרים יסוף ואי עשרם ואף איהם (הוא, ענק, אות א). והפאוני (אלהים) והרחיק את נדודי (בתי הנפש והלחשים, כ"י פריז). — °ובמשמ' הִפְנָה וסבב אל פאה אחרת, abweden; détourner; to divret: ואספסיאנוס הפאה אותם (את המים) אל פאה אשד לנגד העיר (יוסיפון פרק פ, פרנקפ'). 

— הָפע', °הָפְאָה, רק בינ', מֻפְאֶה, מופאה, — שנמצא בפאה, בפנה רחוקה, entlegen; eloigné, isolé; out of the way: והמרגיש בשתן (במטה) והוא חולם שהוא יפגע במקום מהמקומות שישתין בו ויורגל בזה כאלו יהיה המקום ההוא נמצא או כאלו יעבור מעבר שומם ומופאה פי' מלשון פאה או בישימון דרך (קאנון, ג יט ב י). 

— הִתפ', הִתְפָּאָה, הפנה את עצמו לצד אחר, sich abwenden, abgehen; s`écarter; to turn away: וירם אליו קנטור אבן גדולה בשתי ידיו וישליכנה ויפילנה על איארס וירץ איארס ויסר מתחתיה ויתפאה וימלט ותפל על רעהו וימת (יוסיפון, פרק פג, פרנקפורט). 



1 עי' הערה לקמן.

2 כך בנוסח' המסורה, ואין ספק בדבר כי כך כבר היתה נוסחה זו קבועה בימי ראשוני התנאים, כיון שבספרי נדרשה מלה זו כאילו היו כאן שלש תיבות: אף אי הם, אמרתי באפי איה הם. וכבר תרגמו השבע' במש' פזור διασπερῶ. אונק' תרגם בענין כעס, מלשון אף: יחול רוגזו עליהון. ובספר תורה שבכנסית אסוירוס ברומא בין שאר השנויים הרבים שנמצאו בו, כתוב: אמרתי אף איהם (ברא' רבתי, אלבק ע' 212). ועי' במאמרו של א. אפשטין, ס' זכרון לחבולסון, 49. וכבר הביא דונש (תשו' 174 על רסע"ג), שכך פרש גם רסע"ג, וז"ל: ואמר בפירוש אפאיהם שהוא מלשון אף, ע"כ. אך בתרגום התורה של רסע"ג דפ' קונסט' וכמו"כ כ"י שביד היהודים התימנים כתוב: ולקד קלת אתקצאהם, והוא קצי בערב' שהוא כמו קצה בעבר' וכך גם ריב"ג, וז"ל: פמעני אפאיהם אקציהם מנ מעני אלקצי אי אבעדהמ כד'לכ קאל אלעבראניונ אפאיהם מנ מעני פאה ומנ כלאם אלערב איצ'א אפק אל רג'ל אפקא אד'א דהב פי אפאק אלארצ' פאשתקּוא מן אלאפס פעלא כמה אשתקּה אלעבראניונ מנ פאה, ע"כ, ובעבר': וענין אפאיהם בערב' אקציהם (ארחיקם להקצה) מענין קצי בערב' (קצה בעבר') וכלשון הערב' כמו כן אפק אלרג'ל אפקא כשהלך לאפק הארץ וגזרו מן אפק פעל כמו שגזרו העברים מן פאה. — וכעין זה רש"י, וז"ל: אמרתי בלבי אפאה אותם ויש לפרש אפאיהם אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר ודוגמתו מצינו בעבר' ותתן להם ארץ שבע גוים (? לא כך הנוסח' בעזרא כ"א גוים ועממים) ותחלקם לפאה להפקר וכן חבר מנחם, ע"כ, ואח"כ משיג על אונק'. — דבר' מנחם במחברת, אף: והשוו הפותרים אף לאפאיהם והעמידו אפאיהם מגזרת אף ונראית המלה כי אינה פתורה כדת ולא דרושה כמשפט האותיות כי סברו הפותרים כי האלף יסוד במלה ואין כה דת המלים וכו' נכון להיות אפאיהם מן פאה וכו' וכה יהי פתרונו אפאיהם אזרה אותם בגוים ואפאה אותם לכל רוח וגם יתכן להיות אפאיהם אשימם פאת פני וילכו ויתמו, ע"כ. [[א. ש. יהודה במקום הנ"ל ב ZA מחברו עם הערב' פִאַה הנ"ל: אפוררם לשבטים קטנים. ושאר החדשים מחברים אותו עם הערב' פַאַא, פַאַי فأى ובסבא' פעי, בקע, ועי' גם ראב"ע]]. [ובערבית דרומית נמצא בנין שפעל שפאי בהוראת כלה, השמיד].

חיפוש במילון: