1, ש"נ, סמ' פְּאַת, מ"ר פֵּאֹת, מ"ז סמ' פַּאַתִי, — א) פְּאַת דבר, קצהו, בליטת בֹלֶטֶת ממנו, Seite, Ecke; côté, coin; side, corner2: ועשית לו (להשלחן) ארבע טבעת זהב ונתת את הטבעת על על ארבע הַפֵּאֹת אשר לארבע רגליו (שמות כה כו). ויתן את הטבעת על ארבע הַפֵּאֹת אשר לארבע רגליו (שם לז יג). — ובסהמ"א: כשהספסל או הנסר או הגשיש או הכלונס יושבות מד' פיאות על גבי קרקע ואינן מטרפין ולא מתגעגעין ולא מתנדנדין (ערוך ערך חגר). מכבש פריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשי' את הבגדים ע"י יתידות שיש עמודים קבועים מנוקבים בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת וכו' (רש"י, שבת קמא.). — ואמר המשורר: ודגים נפרדים בשתי פאות במחזה אלה מזה ואלה מזה (דיואן לראב"ע, איגר, דף 146). זעף אל בלל לשונם ויפץ כל איש לפאות (שם 233). אל נקרא בשם אותות שלשה יסוד תושיה בם נבראו הפאות ומעלה עם תחתיה (שם 123). אם גאו מי צרות והמו גלי תלאות והקיפוני תשאות מארבע הפאות (ר"י אבן גיאת, יום צרו צעדי, שער השיר, 18). — פְּאַת הָרֹאשׁ, שערות בֹּלְטוֹת ויוצאות מחוץ לשאר השערות של הראש אצל האזן ויֹרדות על הלחי: לא תקפו פְּאַת ראשכם (ויקר' יט כז). — קְצוּץ פֵּאָה, כנוי לקצת בני קדם: ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פֵאָה היושבים במדבר (ירמ' ט כה). את דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פֵאָה ואת כל מלכי ערב (שם כה כג-כד). — פְּאַת הַזָּקָן, השערות הצֹמחות מהלחיים ובפרט מקצה הלחי התחתון והוא מה שנקרא אח"כ זָקָן סתם: ולא תשחית את פְּאַת זקנך (ויקר' יט כז). לא יקרחה קרחה בראשם וּפְאַת זקנם לא יגלחו (שם כא ה). — ובתלמ': הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו וכו' חייב (מכות ג ה). פאת ראשו סוף ראשו ואיזהו סוף ראשו זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו (מכות כ:). — ובסהמ"א: שראה בנים קטנים מגולחים ראשיהם עם פיאותיהם (תוספ' נזיר נז:, ד"ה ודידך). והא דכתיב וגילח כל שערו נוקי בנמרטו פאותיו (שם נח.). — *פֵּאָה נכרית, קליעה של שער תלוש שאדם שם על ראשו לכסות קרחתו או לשם קשוט או שאשה מכסה בה את שערותיה, Perucke; perruque; wig: כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה (ר' אבהו, ירוש' שבת ו א). יוצאה אשה בחוטי שער וכו' בכבול ובפיאה נכרית לחצר וכו' (שבת ו ה). ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית ור"מ סבר בפאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא ליה (נזיר כח:). — ובסהמ"א: לא תצא אשה בקטלא שבצוארה וכו' ולא בפאה של שיער שמנחת על ראשה (רמב"ם, שבת יו ז). — *ובהשאלה, קליעת ענפים ושריגים כעין קליעת פאה נכרית: היו קנים מדוקרנים עושה אותן פיאה מלמעלה (ר' יוסי, תוספת' כלא' ד ה). פיאה אינה מצלת מרוח אחת עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה (ירוש' שם ד א). פיאה מצלת בסוכה (ר' זעירא, שם). פאה מותרת לענין כלאים אבל לא לשבת (ר' יהודה בר' חנינא, עירוב' יא:). — פְּאַת שדה, קצהו: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פְּאַת שדך לקצר (ויקר' יט ט). — ובתו"מ בלא מלת שדה: אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים וכו' (פאה א א). אין פוחתין לפאה מששים ואע"פ שאמרו אין לפאה שיעור הכל לפי גודל השדה (שם ב). ואין פאה אלא מחמת הכילוי, ואין פאה אלא שיש לה שם ואין פאה אלא בסוף (ספרא קדושים פרק א). — ומ"ר: הזורע את שדהו שני מיני חטים עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות (פאה ב ה). — ובסהמ"א: וכן פאת הכרם והאילנות ניתנת במחובר לקרקע והעניים בוזזים אותה בידם (רמב"ם, מתנות עניים ב טו). — ואמר הפיטן: ותשמוט משאות ושכחה עם פאות בשדה ותבואות ועוללות מבצירים (ר"י בר ראובן, אזהרות, לב.). לא תפאר זיתך ולא תכלה פאתך ולא תונה עמיתך במקח ודברים (שם לט). — *ובהשאלה, השיור מן המאכל שמשאירים לשמש: רבי שמא לא הנחת פאה כראשונים ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה בקערה (ר' יהושע בן חנניה, עירוב' נג:). — ובסהמ"א בהשאלה: כל החכמות שנמצאות ביד חכמי האומות הם לקט ופיאה שהניחו להם חכמינו (ר"מ אלדבי, ש"א א). — פְּאַת מִטָּה: כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בִּפְאַת מטה3 ובדמשק ערש (עמוס ג יב). — ב) פְּאַת מזרח, פְּאַת צפון וכו', צד מזרח צד צפון וכו': עשרים קרש לִפְאַת נגבה תימנה וכו' ולצלע המשכן השנית לִפְאַת צפון עשרים קרש (שמו' כו יח-כ). ועשית את חצר המשכן לִפְאַת נגב תימנה קלעים וכו' מאה באמה ארך לַפֵּאָה האחת (שם כז ט). ורחב החצר לִפְאַת ים קלעים חמשים אמה וכו' ורחב החצר לִפְאַת קדמה מזרחה חמשים אמה (שם שם יב-יג). והיה לכם פְּאַת נגב ממדבר צן על ידי אדום (במד' לד ג). ומדתם מחוץ לעיר את פְּאַת קדמה אלפים באמה ואת פְּאַת נגב אלפים באמה ואת פְּאַת  ים אלפים באמה ואת פְּאַת צפון אלפים באמה והעיר בתוך (שם לה ה). וגבול לִפְאַת צפונה מלשון הים מקצה הירדן (יהוש' יה ה). ותאר הגבול ונסב לִפְאַת ים נגבה וכו' זאת פְּאַת ים וּפְאַת נגבה מקצה קרית יערים (שם יח יד-יה). והירדן יגבול אתו לִפְאַת קדמה (שם כ). והבנין אשר על פני הגזרה פְּאַת דרך הים רחב שבעים אמה (יחז' מא יב). ואל פני אחזת העיר מִפְּאַת ים ימה וּמִפְּאַת קדמה קדימה (שם מה ז). וזה גבול הארץ לִפְאַת צפונה וכו' וּפְאַת קדים מבין חורן וכו' ואת פְּאַת קדימה וּפְאַת נגב תימנה מתמר (שם מז יה-יט). והיו לו פְּאַת קדים הים דן אחד ועל גבול דן מִפְּאַת קדים עד פְּאַת ימה אשר אחד (שם מח א-ב). — ובסהמ"א: ויצא שמעון למלחמה לקראת אנטיוכוס וכל בניו עמו וילך הוא מהפאה האחת ובניו מהפאה האחרת למען יהיה אנטיוכוס עם גדודיו ביניהם (יוסיפון פרק כז, פרנקפ'). אמרית אפאיהם אמרתי אזרה אותם בפיאות (לקו"ק קעג). בכמו המקומות האלה וזולתם יצטרך האדם אל בעלי הגרסא ואנשי הקבלה אשר נעדרו ממנו בפאה הזאת (ר"י א"ת, הרקמה לריב"ג, 197). שהאידים עולים מפאתי צפון ודרום זהו מקצה הארץ הפאות הרחוקות מן הישוב (רד"ק, ירמ' י יג). וידוע כי לחמשה הכוכבים וכו' אע"פ שאידיהם מפוזרים בכל הפאות לא יתנועעו כ"א מצד אחד (אבי הרלב"ג, שער השמים א ה ט). — פְּאַת פניו: ואם מִפְּאַת פניו ימרט ראשו וכו' (ויקר' יג מא). — ובחכמת השעור: שהגשר כאשר יוגדר תהינה לו ו' פינות והם האורך והרוחב והעומק ולהם ב' פאות (פי' ספ' יצירה לאבוסהל, מה). האורך קו בין שתי נקודות והרוחב שני קוים והנה זה שטח והנה בגוף יש לו שש פאות (ראב"ע, יסוד מורא יא). גבול גוף שלשה האורך ורוחב ועומק ומאלה יצאו הששה פאות (הוא, ספ' השם ד, קבוצ' קונטרס'). ונקרא חודו של עבר והוא הקו החצון המתפשט על פני כולו פאה (קאנט) וכשיהי' העבר מרוב' יהיו לו ד' פאות שהם ד' קווים הסוגרים אותו (רש"פ, יריעות שלמה א ב, פתיח' לד:). — °ובחכמת המספר, המספר שבצד מספר אחר בסדר המספרים לפניו ולאחריו, Nebenziffer: שכל מספר הוא מחצית ב' פאותיו תקבצנה ומחצות פאות פאותיו ופאות פאות פאותיו וכו' (פי' ספ' יצירה לאבו סהל, כה). והאחד קדמון לבדו וכל חשבון מתחדש בעבורו והוא יעשה בפאה אחת מה שיעשה כל חשבון בשתי פאותיו כי שנים לחשבון שלשה הפאה האחת אשר לפניו וארבעה הפאה האחרת שהיא אחריו ושתי הפאות המחוברות ששה שהוא כפל שלשה (ראב"ע, ספ' המספר ב 12). שכל מספר הנה הוא חצי שתי פאותיו (כל מלאכת ההגיון ל, ה:). — והוא (האחד) יעשה בפאה אחת מה שיעשה כל חשבון בשתי פאות (ראב"ע, ספר האחד). — ובהשאלה, על אדם יחיד בדורו: אדוני יעשה בפאה אחת מה שעושים אחרים בשתי פאות (ריב"ש, שו"ת קסא). — ואמר המליץ: הגם תובל הנקם לפאה מלכות הזאב ותובל לחרפות כמכת זאב ביקב זאב (סעדיאנה 50). פאת עולם יאחז שיר נבונים ונביא מבלי ציים ואיים (רמב"ע, התרשיש י טו). מפאת אפלתה לא נבקע שחר וליום גלותה לא היה מחר (הוא, דות נפש נכאה, שער השיר 77). — ובהשאלה, צד של ענין: שהשואל חייב לידע על אי זו פאת ישאלוהו מן אלו ה' דברים (ר"נ הקראי, לק"ק, נספח 12). יש לתשובה פאת חוב ופאת חיוב פאת  חיוב מדרך דעת להפיל גמול הרע ופאת חוב מדרך התורה (ר"א בן אליהו הקראי, ע"ח קיג). בעניני המצות התוריות בין בחיוב בין באזהרה כשלא נשכיל בהם מצד עצמם פאת יופי ופאת רוע נאמר כי הם נתחייבו מצד היות החובות הצלחה בדין והאזהרות מצד היותם שיחות בדין (הוא, ג"ע מילה ז). ולא יצא זה הדבר אם לנפשו לפי שהוא מדרך האליל כי מן החוב שיהיה בפיאות כלם בעת אחד (ישועה בן יהודה, LWJ Bericht 18, ע' 29). — °מִפְּאַת פלוני או מִפְּאַת דבר, מפני, מסבת, מצד פלוני או דבר: ומזה הדרך יוכל המשכיל לדעת האחד מפאת שהכל בו הוא דבק רק מפאת הטוב כולו אין כח בנברא לדעתו (ראב"ע, יסוד מורא יב). וכמו שהצורה בעלת המראים אין לה מונע להראות בברזל אשר עלתה עליו חלודה אלא הדבר המבדיל הוא מפאת הברזל וכו' כן ראוי לך שתאמין שהדבר הוא מפאתך ולא מפאת הרחמים האלהיים (אבן חסדאי, תרג' מאזני צדק לאלגזלי 36). יש לדעת כי האפן בחיובה (של תפלה) מפאת הדעת ומפאת המשמע ואמנם חיובה מפאת הדעת הוא מפני חיוב הודאת המנעים שיתחייב עלינו להודות ולשבח למי שיקדים לנו כל טובה (גן עדן, ענין תפלה, פתיח' סט.). והישרה האמתית לאמונותיה זו היא הבחינה האחת מפאת התורה (ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' א ד). כלם נבראו ונתחדשו בכללותם אבל שלא נתהוו מלא דבר כי אם מחמר קדום כי היה אצלם התהוות הדבר מלא דבר נמנע מפאת עצמו (שם ב ב). וכמו בתואר פניהם כן גם כתכונת רוחם איש מרעהו יפרדו אם מפאת הרכבת מזגם הטבעי ואם מפאת חינוכם המוסרי (שמשון בלוך, שבילי עולם, הקד' 3). — ג) ומ"ז סמ': דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פַּאֲתֵי4 מואב וקרקר כל בני שת (במד' כד יז). — ואמר בן סירא: השבת ראש פאתי אויב האומר אין זולתי (ב"ס גני' לג יב). — ובסהמ"א: על כי יזמו רע ותחשבנה שרירותם להזהר מאל שדי פן יפיצם בכל פאתי ארץ (רסע"ג, האגרון, ההקד' העברית נב). — ואמר הפיטן: פרזוני כנען רגזו וחלו פאתי מואב ברעד חלחלו פחתי אלופי אדום אז נבהלו (אתה הארת, יוצ' ז' פסח, מחז' איטל' א קכ:). — ואמר המשורר: למדד וכו' פרשה זרת אם נעצרו מרכבות שמש ואם פאתי קדים סגרות ואם דרכה מסגרת (ר"י הלוי, עין נדיבה, שעה"ש 98). — °פַּאֲתֵי הראש: שלא להקיף פאתי הראש שנא' לא תקיפו פאת ראשכם (ר"א הלוי מברצלונה, ספ' החנוך רנא). — ובשמוש מיוחד: ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לְפֵאָה5 ויירדו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן (נחמ' ט כב).