°, פיאור, ש"ז, שה"פ מן א. פָּאַר. ואמר הפיטן: פאור ענוד כלילי, לבדני כתרני וחכלילי (מחז' איטל' ח"א קד). — ובדקדוק, במשמ' לתפארת הלשון: ושחפץ מ' ר' סעדיה פיאור בהא בהכנסת ב' ה' ו' כ' ל' מ' ש' עליה כאמרך בבית להנחותם בדרך וכן ה' בהשמים (דונש, תשו' על רסע"ג 105). אבל קמצות החית אין לה פנים אצלי זולת רצונם לפאר המלה והרבה עושין זה ברב האותיות הגרוניות אשר הם דבוקות לתנועה באמרם החרב נחרבו המלכים בפאור1 החת בקמץ חטף (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, חדל). ובמלאכיו ישים תהלה על משקל ותעל צחנתו והקמצות בו לפאור ואיפשר שתהיה הv"א נוספת (שם, תהל).