1, פָּגֶר, ש"ז, מ"ר פְּגָרִים, סמ' פִּגְרֵי, כנ' פִּגְרֵיכֶם, פִּגְרֵיהֶם, — גופת בע"ח מת, של אדם ובהמה, Leichnam, Aas; cadavre, charogne; corpse, carcass:  ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך וכו' וירד העיט על הַפְּגָרִים וישב אותם אברם (בראש' יה י-יא). ונתתי את פִּגְרֵיכֶם על פִּגְרֵי גלוליכם (ויקר' כו ל). במדבר הזה יפלו פִגְרֵיכֶם וכל פקדיכם (במד' יד כט). היום הזה יסגרך יי' בידי והכתיך והסרתי את ראשך מעליך ונתתי פֶּגֶר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ (ש"א יז מו). ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פְּגָרִים מתים (מ"ב יט לה). ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כְּפֶגֶר מובס (ישע' יד יט). כי קצף ליי' על כל הגוים וכו' החרימם נתנם לטבח וחלליהם ישלכו וּפִגְרֵיהֶם יעלה באשם (שם לד ג). ויצאו ויראו בְּפִגְרֵי האנשים הפשעים בי (שם סו כד). באים להלחם את הכשדים ולמלאם את פִּגְרֵי האדם אשר הכיתי באפי ובחמתי (ירמ' לג ה). והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פִּגְרֵי האנשים אשר הכה ביד גדליהו הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל (שם מא ט). ונתתי את פִּגְרֵי בני ישראל לפני גלוליהם (יחזק' ו ה). ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם וּבְפִגְרֵי מלכיהם במותם (שם מג ז). רב הַפֶּגֶר בכל מקום השליך הס (עמו' ח ג). ורב חלל וכבד פָּגֶר ואין קצה לגויה (נחו' ג ג). — ובתו"מ: בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים (ר' נחמיה, ירוש' סוט' ה ו). לכשיעשו בניך פגרים בלא גידים ועצמות זכותך עומדת להן (ר' עזריה, מד"ר ברא' מד). —  ובסהמ"א: השחיטה אם תהיה בראש לא יפול שם ממלאכתה כי אם על הפגר כולו (דונש, תשו' והכרע' ר"ת, 75).  ויקח אפטילומיוס משנהו את פגרו (של אלכסנדר) וישימהו בעגלות ובפרדים ויוליכוהו מצרימה ויקברהו וכו' (יוסיפון קיא). קמו בעיר איסינא ג' אנשים אנשי החמס והשליכו פגר אחד בבית יהודי (שלמה אבן וירגא, שבט יהודה, 25). אמר המלך מעתה אין אנו צריכין אל הנער ילכו ויראו אם ימצא שם אבן ולא פגר האבן יעיד עליך הלכו ומצאו כדברי הנער אמר גוא"ן היהודי הוא שהוציא הפגר (שם 28). הפגר נשחת מראהו אם מחמת פצעים ואם מרוב הזמן שעבר אחרי מותו (בית האוצ' לשד"ל ב 176). — ואמר הפיטן: זכור סבב צקלג ונגב עמלק יושב בארץ הנגב פגרו טוב רואי מנשף בעגב (זכור איש, קרוב' שבת זכור). עלי קולות מחרפיה בעת רבו פגריה ועל רגשת מגדפיה בתוך משכן חצריה (אלי ציון, קינ'). — ואמר המשורר: ואיך לא אבכה ודמע אפכה ומשם אחכה תחית פגרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שעה"ש 96). לכו אל רב מנחם המנחם נפשים עד ישיבם לפגרים (ראב"ע, חדשים מעשי אלי, כהנא, א 62). ונודע בעולם הפגרים אשר זרע ויאסף בעולם הנפשים תבואותיו (הוא, בשם אל אשר אקרא, שם 202). והחיית בטל אורות אמריו והחיה רוחך גופי פגריו (יצחק בן הראב"ע, קובץ חכמת ראב"ע, כהנא ב 125). —  ובמשמ' גוף החי: פיגרו סופג שם ולקח בגדיו ולבשם (יוסי בן יוסי, עבודת יוה"כ, Elbogen, Studien, 178).  גם הסעודה לפגרים להחליפם כח חלף אשר ישאב האויר וכל יגיעת כח ואל שדי ברוך הנותן ליעף כח (רסע"ג, על חוי הבלכי, דודזון, 70). נפשי לבשי בגדי שכל והתאזרי אזור בינה ומלטי את נפשך מהבלי פגרך אשר את מתגוררת (ר' בחיי, חו"ה, תוכחה). — ואמר הפיטן: פגרו הרך והענג אשר כל ימיו יעודדנו נמאס ונטבל בשחת (רסע"ג, תוכחה, סדור רסע"ג, תז). — ואמר המשורר: כן הפגרים בנפשים נמצאו קלים ובלתם ארצה צנחו (רמב"ע, אש קדחו, שער השיר 64). היוכלו פגרים היותם חדרים ללבות קשֻׁרים בכנפי נשרים לאיש קץ בחייו וכל מאוייו לגלל לחייו במבחר עפרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, שעה"ש 96). — °ודבור של בזיון לאדם: אחד היה רגיל לקרוא לבני אדם כשמדברים דברים שאינו נראה לו פגר וכו' אמר החכם לא יתכן לקרוא כן לזרע ישראל (ספר חסידים תתתרל"ו).