1, קל לא נמצא.

— פִע', פִּגְּרוּ, — פִּגֵּר מלעשות דבר, מִלֶּכֶת וכדומ', היה רפה, ישב בטל ולא עשה, ולא הלך, schlaff, müssig sein; être lâche, oisif; to be faint, idle: וירדף דוד הוא וארבע מאות איש ויעמדו מאתיים איש אשר פִּגְּרוּ מעבר את נחל הבשור (ש"א ל י). ויבא דוד אל מאתים האנשים אשר פִּגְּרוּ מלכת אחרי דוד (שם שם כא). — ובסהמ"א: במשמעות היה בטל, לא עבד: ואם נשכר' נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמה ששוה כשעת שכירותא (ערוך ערך אגר). היה בכחם לזכך את חמרם וכו' וברצונם פגרו ורפו ידיהם מן התקון ההוא (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקור דין ד ח). ושמא תאמר פגרתי ולא ידעתי וכו' (זרח, כתב ג', ספ' אילם ליש"ר מקנדיה, 28). חכמי העיר פה כולם מפגרים וחוגגים בהאי יומא (תשו' ר"ע איגר, א כט). — ב) במשמ' הרס ונתץ niederreissen; demolir; demolish: אבן שתיה שממנה הושתת העולם עמדו רשעים עליה ופיגרו אותה (מדר' תהל' יא ב). אברהם אבינו שהיה עומד ופיגר את כל ע"א שבעולם (אליהו זוטא ב). — ואמר הפיטן: טומאתה טומאת נדה כי כחשה בתעודה ידו יהר צר ברעדה ופגר בית העבודה (הכל אנחו, שבת איכה, מחז' איטל' א, קסד.). פנה אלי וחנני ותנני עליון פגר מנאציך בעוני ורשיון (שלמה, אנא עוררה, סליח' ער"ה). מגרו ופגרו והסיקו בו הבערה חללו ונאצו שם הנכבד והנורא (משה בר' שמואל, מקוה ישראל, סליח' ה ' עי"ת). איכה פצת בפחדך לפגר ביד פריצים פליאיך ולא זכרת צהלת צבי צדק (איכה אצת באפך, קינ'). — ג) *ובמשמ' עשה פֶגר, הָרג, töten; tuer; to kill: והצדיקים שהיו לך הנייה מהם עמדו שונאים ופיגרו אותם וניאצו שמך עליהן (מדר' תהל' י). רבש"ע מי היה מאמין שיכנסו השונאים בירושלם ומחריבין אותה וכו' שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך (שם עט). — ואמר הפיטן: כלי קרב חגרת בארצם עברת בכוריהם פגרת רהביהם שברת (בעשר, יוצ' ב' פסח). יהודה מכבי ושאר גבורים כאיש אחד חברים מחנה יונים מפגרים (אזכר מעללי יה, זולת, שבת חנכה, מחז' רומי). סוס בסוף ירה נסיו בעברי פגר בכוריהם והציל בכורי (גנזי שכטר ג, 129). 

— נִפע', °נִפְגַּר, נעשה פֶּגֶר, מת, דבור של בזיון על מות רשע2: ונפגר בן אל תראס לגיהנם ונשארה אשתו הארורה (ראב"ד ספר הקבלה). ועתה נפגר הגוי וזה ד' שנים שנשתהה המשכון בידם מכל מה שהיה חייב להם הגוי (מהר"ם רוטנבורג, שערי תשוב' ד ס). שפעם אחת נפגר גוי אחד בבית המרחץ (רשב"א תתכט). משומד שעודנו עומד ברשעו או שנפגר ברשעו היאך קורין לבנו לעלות לתורה (ישר' איסרלין, תרומ' הדשן, כא, ה:). והוא נפגר והלך לו ועבר (עניני שבתי צבי, מריבת קדש, 39), נפגר אותו רשע (זקן אהרן, שו"ת, צה). תמוה תתמה איך עמד המסית והמדיח שבתי צבי על רום תפארתו ועל במתי הצלחתו עד שנת תכ"ו שנפגר אז ונאבד מן העולם (ארי נוהם לר"י די מודינא, נוספ' 96). — ואמר המליץ: אמרו במתים החיו הנביאים בטול דפקים הם ולא נפגרו וכו' יפגרו המה ונפשם תאכל כי הדברים לא כמו שערו (ר' משולם בר' שלמה, שירים מקובצים, דברי חכמים, עז). 

— פֻע', °פֻּגַּר, כמו נפע': פגרו שעיר ועמון ומואב חיל  מדני במעלה הציץ ראות ישועת יי' (שמעון בר יצחק, אי פתרוס, זולת ז פסח). שמעו עוז וגבורה או פוגרו צוררים בעברה (גנזי שכטר ג, 124). — ב) °מְפֻגָּר, שהרסו אותו (או בטל): יושב מפוגר במסגר מסוגר בעול פרא (בן אמה) מוסגר (נחום, סרע"ג א כא, שני וחמשי). 

— הָפע', °הָפְגַּר, — כמו נִפע' ופֻע': מי הוא הכלב המת הזה המשולח המופגר אשר חרף את עז תפארת ישראל (יוסיפון כד).