פְּדֻת, ש"נ, — א) עצם הפעלה לפדות, הַצָּלָה, Erlösung;rédemption; redemption: הקצור קצרה ידי מִפְּדוּת ואם אין בי כח להציל (ישע' נ ב). יחל ישראל אל יי' כי עם יי' החסד והרבה עמו פְדוּת והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו (תהל' קל ז–ח). — ב) במשמ' שִׁחְרוּר מעבדות: פְּדוּת שלח לעמו (שם קיא ט. — ג) ובמשמ' הפרש, הפליה: והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן וכו' ושמתי פְדֻת1 בין עמי ובין עמך (שמות ח יח–יט). — ואמר הפיטן: העוז והענוה לחי עולמים הפדות והפאר לחי עולמים (האדרת והאמונה, שחר' יוה"כ). מעשה אלוהינו המשל ופחד עמו והרבה פדות עמו (מעשה אלהינו, שם). בנה אריאל וחיש גואל שלח אלי ממך פדות (ר' אפרים בר יצחק, אשר יצר, שבת ב' חנוכ'). — ואמר המשורר: וכוכב אור פדותה עדי ארץ סחר ומאז לא עלה כי ירד שאולה (רמב"ע, דות נפש נכחה, שעה"ש, 77). אולי לקול צעקתי יקרה אדני לקראתי, לקראתי קול פדותי כי לרגלי בגלותי מנוחה לא מצאתי (הוא, מזמרת שירתי, שם 82). ורעיה דחופה פדות מיחלת במצות סכה מתהללת (ר"י הלוי, לנהלי דתך). איחרה עת פדותי ואין מצפים וגולים קץ שבותי ונדים בני עדינה וגולים (ראב"ע, איחרה עת, איגר 142). אין עת פדות יאחר האל הבוחר בעמו (הוא, אין עת, שם 154). מעין פדותך רוה אמתך לישועתך קויתי יי' (הוא, אל אל אקרא, שם 165). נפשי פדות עפרה לזר תקרב תכין בפניה ללכדו ארב (ר"י בן זבארה, ס' שעשוע' יב, דודזון 135).
1 [[עי' ריב"ג וראב"ע וגם רש"י. והחדשים מגיהים פְלֻת או פִלְאֻת מן פלה, פלא.]] [ונראה שבמקום זה עקרו פַדּוּת משרש פדד (בערב' פדּ' فذّ, ומשמ' היה נפרד, שאינו אלא שנוי מבטא של בדד; בַּדּוּת–בדידות.]