פ"י, פָּדְךָ, פָּדָם, פָּדִיתָ, -תָה, פְּדִיתִיךָ, פְּדִתִיךָ, פְּדִיתִים, פֹּדֶה, פֹּדְךָ, פְּדוּיֵי, פְּדוּיָיו, פָּדֹה, לִפְדּוֹת, פְּדֵה, פְּדֵנִי, פְּדֵנוּ, אֶפְדֶּה, אֶפְדֵּם, תִּפְדֶּה, יִפְדֶּה, יִפְדְּךָ, תִּפְדּוּנִי, יִפְדּוּ, — א) פָּדָה את פלוני בכסף וכיוצא בזה, נתן תחתיו כסף וכיוצא בזה לשחרר אותו מהמוטל עליו,  loskaufen; racheter; to redeem:  והעברת כל פטר רחם ליי' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי' וכל פטר חמר תִּפְדֶּה בשה ואם לא תִפְדֶּה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תִּפְדֶּה וכו' על כן אני זבח ליי' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אֶפְדֶּה (שמות יג יב-יה). ואם בבהמה הטמאה (יְבֻכַּר בְּכוֹר) וּפָדָה בערכך ויסף חמשתו עליו (ויקר' כז כז). אך פָּדֹה תִפְדֶּה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תִּפְדֶּה (במד' יח יה). — ובתו"מ: כרם רבעי וכו' בש"א יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן (פאה ז ו). המוליך פירות מעשר שני וכו' פודהו כשער מקומו (מע"ש ד א). הפודה מעשר שני ולא קרא שם ר' יוסי אומר דיו (שם שם ז). עבד שנשבה ופדאוהו אם לשום עבד ישתעבד אם לשום בן חורין לא ישתעבד (גיט' ד ב). הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם את בנו (בכור' ח ו). ישראל החשוד להוציא מעשר שני מתוך ביתו ואמר וכו' פדאוהו לי ופדאוהו לכם דבריו קיימין (תוספת' תרומ' ד יד). זה הכלל עד שלא פדאו מה שהשביח השביח לשניהם ומה שפגם לשניהם (שם מע"ש ד טו). נטע ואחר כך הקדישו ופדאו מאימתי מונה לו משעת נטיעתו (שם ערל' א ד). הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו מהו פדייו וצימקו מהו (ירוש' מעשר' ד א). ראה קציעות המלך ממשמשין ובאין וכו' ואמר הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן מקצצות וכו' פדיין חזרו לקדושתן (ר' חזקיה, שם, נדר' ג ו). מיד זלגו עיניו דמעות ואמ' מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאיני זז מיכן עד שאפדנו ופדאו בממון הרבה (שם הורי' ג ז). כך אם לא פדאו אביו הוא פודה את עצמו (מכי' בא יח). אמר משה מה אעשה עכשיו כל אחד ואחד אומר פדאני לוי (ספרי במד' צה). גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות (עולא, כתוב' קב.). לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדיש (ר' פפא, נדר' פו.). כל שמצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים (קידוש' כט.). והיה אביו של בכור וכו' אומר לו כבר פדאך בן לוי (מד"ר במד' ד). מעשה בפרוצפיה באשה אחת שהיתה פודה את השבויים באתה שבויי' אחת ופדאתה שנייה ופדאתה וכיון שמטה ידה ולא היתה יכולה לפדות מיד הקיפוה לגיונות והרגוה (ר' יצחק, שם אסתר א). ישראל אתה נותן להם בן זכר מוהלו לשמונה ואם בכור הוא פודאו לשלשים יום (פסיק' רב', ביום השמיני). — ובינ' פָעוּ': פדאו במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתים מה שפדה פדוי (קידוש' כט.). הפודה את בנו בתוך שלשים יום בנו פדוי (בכור' מט:). — ובסהמ"א: דאמר מה לי לפדותו והלא כשאפדנו יהיה השה שלי ועכשיו הוא שלי ולא משגח לפדותו (רגמ"ה, בכורו' יב:). לא חללו לא פדאו בשנה הרביעית (רש"י, דבר' כ ו). אם היה לנו בן מלנוהו ופדנוהו אם היה בכור (ראב"ע, יסוד מורא ד). ואשה שפדת מעשר שני שלה לעצמה אינה מוסיפה חומש (רמב"ם, מע"ש ונט"ר ה ב). אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו העברי הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן המעשר כדי שלא יוסיף חומש אבל לא יאמר פדה לי בהן (שם שם ח). ובין שפדאוהו קרובים בין שפדאוהו שאר אדם יצא לחירות (הוא, עבדים ב ז). ואם פודה ראובן במעות של עצמו המשכון הוי רמאית (מהר"ם רוטנבורג, שערי תשוב' נו). מעשה באשה אחת שהלוותה מעות לגוי כשבא הגוי לפדות המשכון אמר פחות הלוותה לי וכו' (ספר חסידים תתתסה). — ואמר הפיטן: קצין לבל יעוז מול מקהלים קרא לומר הוני פדאני מעקולים (ר"א הקליר, קצובה היא זאת, יוצ' שבת שקלים). — ב) בהשאלה, פָּדָה את פלוני, הוציאו לחרות,  befreien; deliverer; to liberate:  כי מאהבת יי' אתכם וכו' הוציא יי' אתכם ביד חזקה וַיִּפְדְּךָ מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים (דבר' ז ח). אל תשחת עמך ונחלתך אשר פָּדִיתָ בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה (שם ט כו). כי דבר סרה על יי' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים וְהַפֹּדְךָ מבית עבדים (שם יג ו). ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לִפְדּוֹת לו לעם (ש"ב ז כג). לכן כה אמר יי' אל בית יעקב אשר פָּדָה את אברהם (ישע' כט כב). וּפְדוּיֵי יי' ישבון ובאו ציון ברנה (שם לה י). כי פָּדָה יי' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו (ירמ' לא י). אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אֶפְדֵּם והמה דברו עלי כזבים (הוש' ז יג). כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פְּדִיתִיךָ ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד). אשרקה להם ואקבצם כי פְדִיתִים ורבו כמו רבו (זכר' י ח). — ג) ובמשמ' הציל ממות וכדומ',  retten; sauver; to save:  ויאמר העם אל שאול היהונתן ימות וכו' וַיִּפְדּוּ העם את יונתן ולא מת (  ש"א יד מה). והצלתיך מיד רעים וּפְדִתִיךָ מכף עריצים (ירמ' יה כא). מיד שאול אֶפְדֵּם ממות אגאלם (הוש' יג יד). פְּדֵה אלהים את ישראל מכל צרותיו (תהל' כה כב). ואני בתמי אלך פְּדֵנִי וחנני (שם כו יא). בידך אפקיד רוחי פָּדִיתָה אותי יי' אל אמת (שם לא ו). אח לא פָדֹה יִפְדֶּה איש לא יתן לאלהים כפרו (שם מט ח). פְּדֵנִי מעשק אדם ואשמרה פקודיך (שם קיט קלד). ברעב פָּדְךָ ממות ובמלחמה מידי חרב (איוב ה כ). ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תִּפְדּוּנִי (שם ו כג). — ובמשמ' זו, פָּדָה את נפשו של פלוני: חי יי' אשר פָּדָה את נפשי מכל צרה (ש"ב ד ט). פֹּדֶה יי' נפש עבדיו (תהל' לד כג). אך אלהים יִפְדֶּה נפשי מיד שאול (שם מט יו). פָּדָה בשלום נפשי מקרב לי (שם נה יט). תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פָּדִיתָ (שם עא כג). פָּדָה נפשי מעבר בשחת (איוב לג כח). — ובתו"מ: אמר הקב"ה כל העוסק בצורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם (ר' נתן, ברכ' ח.). הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ופדאוהו (שם נז.). צפנת פענח אמר ר' יוחנן וכו' ורבנן אמרין צד"י צופה פ"א פודה נו"ן נביא תי"ו תומיך (ר' חזקיה, מד"ר בראש' צ). לבת מלכי' שנשבית ביד הלסטי' ובא המלך והצילה וכו' אמר לה אם אין ליך עלי אלא שפדיתיך מיד הלסטי' דיי (שם שמות כט). לבת מלכים שנשבת והיה אביה עומד לפדותה וכו' (ר' אליעזר, שם שה"ש, לסוסתי). — ובתפלה: יוצרנו צור ישועתנו פודנו ומצילנו מעולם שמך (אמת ויציב, שחר'). ממצרים גאלתנו יי' אלהינו ומבית עבדים פדיתנו וכו' מוציא אסירים ופודה ענוים וכו' קומה בעזרת ישראל ופדה כנאמך יהודה וישראל (עזרת, שם). — ואמר הפיטן: פודה ומחיש עזרה עונה בעת צרה (תודה, יוצ' אחר' פסח). צבי קדש שבת שאננים פָּדָת מדין יציר מלפנים (תכלית, שחר' א' שבוע'). חשקתיך ואוהב פדיתיך מלהב כמו תורי זהב צרופים וטהורים (ר"י בר ראובן, אזהר', לח.). — ואמר המשורר: מי בלתך פדה ומי לך ידמה (ראב"ע, אבטח, איגר 64). במצרים הראה גאונו ופדה עם וקראו בנו (הוא, אל חי, שם 181). ולעשות רצונך למדני ומידי אשמות פדני (הוא, אל תבוא, שם 242). — ד) °פָּדָה סכום כסף, הכניס כסף תמורת סחורה שנמכרה1,  lösen, erlösen; faire de l'argent de; to make money by selling:  ודרך הסוחרים שאין מוליכים מטבע שפודים שם דהיינו מעות פרייסיש לביתם (פתחי תשובה לשו"ע חו"מ קעו). ור' פָּדוּי.

— נִפע', נִפְדָּתָה, יִפָּדֶה, תִּפָּדֶה, — א) נִפְדָּה הָעֶבֶד, נִתַּן כסף לאדוניו להוציאו לחרות: והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נִפְדָּתָה או חפשה לא נתן לה (ויקר' יט כ). — ובמשמ' נפטר מִדָּבָר ע"י כסף וכדומ' שהוטל עליו: כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יִפָּדֶה מות יומת (שם כז כט). — ובתלמו': מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה (בכור' ח ו). וכולם נפדין בכסף ובשוה כסף (שם שם ז). שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף (ר' יוסי, תוספת' ערכ' ד כ). מהו עד שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאיליהן (ירוש' שביע' א ה). אין תורמין מן הלקט ומן השכחה וכו' ולא מעשר שני והקדש שניפדו וכו' (שם תרומ' א ה). מעשר שאינו נפדה טהור ברחוק מקום הואיל ואינו ראוי להיפדות וליאכל ככל מושב אין יוצאין בו (ר' יודא שם, פסח' ב ד). תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימים לדברי חכמים נפדין תמימים וכו' (ר' יוחנן, זבח' ז.). — ובסהמ"א: היו עליה שני עדים שנשבית ועד אחד מעיד שנטמאה ועד אחד מכחיש אותו ומעיד לה שהיא טהורה ולא נתייחד עמה ע"א משנשבית עד שנפדית וכו' (הלבוש, ה' אישות ז ו). — ואמר המשורר: ועלה באיל ונפדה על יד איש משרי המלך (דיואן לראב"ע, איגר 230, מי כמוך). — ב) בהשאלה נפדתה העיר, הארץ וכדומ', נשתחררה מהצרה שבאה עליה מהחרבן,  befreit werden; être délivré; to be liberated:  ציון במשפט תִּפָּדֶה ושביה בצדקה (ישע' א כז). — ובתלמו': אין ירושלים נפדת אלא בצדקה (עולא, סנה' צח.).

— הִפע', הֶפְדָּהּ, — א) הֶפְדָּה את פלוני, עשה שפלוני יִפָּדֶה; אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה וְהֶפְדָּהּ לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה (שמות כא ח).

— הָפע', הָפְדֵּה, כמו נִפע'; והוא שפחה נחרפת לאיש וְהָפְדֵּה לא נפדתה (ויקר' יט כ). — ואמר המשורר: הנני נמכר עפרי לך בלי הפדה (יוסף אבן צדיק, תאוה, המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי, שירמן, ידיעות מכון שוקן ב, קסה).