1, ש"ז פָּלֶךְ, ― א) כלי הַטְּוִיָּה, כעין מקל עב הראש בקצהו האחד, יסבהו הַטֹּוֶה בין אצבעותיו בקצהו הדק ועי"ז ישזר החוט, Spindel; fuseau; spindel: ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בַּפֶּלֶךְ2 ונפל בחרב וחסר לחם (ש"ב ג כט). ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פָּלֶךְ (משלי לא יט). ― ובתו"מ: המושיב את אשתו חנונית או שמנה אפוטרפא הרי זה משביעה כל זמן שירצה רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עסתה (כתוב' ט ד). אין חכמתה של אשה אלא בפלכה דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו (ר' לעזר, ירוש' סוטה ג ג). באבן (טווה אדם על יריבו תכלת לציציתו) אבל לא בפלך (ר' יהודה, מו"ק יט.). בין באבן בין בפלך (שם שם). אבל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה, מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה (שם כא:). אין חכמה לאשה אלא בפלך וכן הוא אומר וכל אשה חכמת בידיה טוו (ר' אליעזר, יומא סו:). שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי בעלה על פילכה ועל עיסתה (כתוב' פו:). משל לאשה שהעשירה מפלכה3 אמרה הואיל ומן הפלך הזה נתעשרתי אינו זז מתחת ידי לעולם (מד"ר בראש' נו). ― ובסהמ"א: סידקית כלי מלאכת נשים ועניים כגון פלכים מחטין וצינורות (רש"י, סוטה מ.). ― ואמר המליץ: והמשל אומר הנשים עם הדברים הפלך4 (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 87). ― ב) °ובמשמ' מקל ומשענת, ואמר המשורר: ואיך יוכל חלך מחזיק בפלך ונחשב כהלך אשר דרכו ילך לעמד לפני מלך מעמיד רגל ופלך אדמה ומהלך על כנפי רוח (לוי אבן אלתבאן, בזכרך, ידיעות מכון שוקן ד, רס). יתבוננו ויבינו מתי שכל פעלתו וכו' וההולכים על פלכים כל איש על מסלתו (הוא, לבורא כל, שם רסב). ― ובהשאלה, תפס פֶּלֶךְ של הודיה ושל שתיקה, נקט במטה של הודיה, נקט בצד של הודיה וכדו'5: לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בלעי הודיה וכו' רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין (ר' לוי, מד"ר בראש' עא). ― ובסהמ"א: ובחנו החסידים לתועלת כוונת התפלה לאחוז בפלך השתיקה כי רוב ביטול הכוונה הוא בא מדברים בטלים (חמדת ימים א, ד:). סגולה ב' להיות אוחז בפלך השתיקה (שם ב, סא). ― °וּפֶּלֶךְ של נחשת, וו של נחשת: צינורא פלך של נחשת שראשו כפוף ועשוי לשזור6 בו זהב (ר' גרשום, מנחות קז.). ― ג) *ובמשמ' מטוה, כפי שהורד מן הַפֶּלֶךְ, פקעת חוטים7: ולא ידעת שנקדימון בן גוריון בשעה שהיה יוצא מביתו לבית המקדש פילכי8 מילת היו מציעין לו תחתיו ובאים עניי ישראל ונוטלין אותו (כלה רבתי ב).