1, — מלת קשור בראש משפט טפל לקדום דבר שיוכל לקרות או להעשות, בפרט כנמוק מחזק לאסור או לצווי שגנזכר מקדם, לבל, לבלתי, כדי שלא, Damit nicht, dass nicht; afin que ne, pour ne pas; lest, in order not to: ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהיהם לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פֶּן־תמתון (בראש' ג ג). הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם  פֶּן־נפוץ על פני כל הארץ (שם יא ד). וגם הכהנים הנגשים אל יי' יתקדשו פֶּן־יפרץ בהם יי' (שמות יט כב).  והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יי פֶּן־יפרץ בם (שם שם כד). דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פּן־נמות (שם כ יט). לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פֶּןן־תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה (שם כג כט). לא ישבו בארצך  פֶּּן־יחטיאו אתך לי (שם שם לג). ומפתח אהל מועד לא תצאו פֶּן־תמתו (ויקר' י ז). סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ולא תגעו בכל אשר להם פֶּן־תספו בכל חטאתם .  (במד' יו כו). אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו פן־יאמרו וכו' מבלי יכלת יי להביאם אל הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמתם במדבר (דבר' ט כז-כח). פתי את אישך ויגד לנו את החידה פֶּן־נשרף אותך ואת בית אביך באש (שפט' יד יה). לכה ונשובה פֶּן־יחדל אבי מן האתנות ודאג לנו (ש"א ט ה). ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פֶּן־יבלע למלך ולכל העם אשר אתו (ש"ב יז יו). ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך פֶּן־תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום (ישע' מח ה). אל תחת מפניהם פֶּן־אחתך לפניהם (ירמ' א יז). נשקו בר פֶּן־יאנף ותאבדו דרך כי יבער במעט אפו (תהל' ב יב). כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך  פֶּן־תגף באבן רגלך (שם צא יא-יב). אל תוכח לץ פֶּן־ישנאך הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט ח). אל תצא לרב מהר פֶּן מה תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל פֶּן־יחסדך שמע ודבתך לא תשוב (שם כה ח-יא). אל תען כסיל כאולתו פֶּן־תשוה לו גם אתה ענה כסיל כאולתו פֶּן־יהיה חכם בעיניו (שם כו ד-ה). — ולהורות על אפשרות בלתי רצויה או לבטא חשש ודאגה, ש‏ֶׁמָּא, שֶׁלֹֹּא: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה  פֶּן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם (בראש' ג כב). ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פֶּן־תדבקני הרעה ומתי (שם כו ז). הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פֶּן־יבוא והכני אם על בנים (שם לב יב). ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פֶּן־יקראנו אסון (שם מב לד). כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פֶּן־אראה ברע אשר ימצא את אבי (שם מד לד). וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פֶּן־תורש אתה וביתך וכל אשר לך (שם מה יא). ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהיםדרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פֶּן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה (שמות יג יז). כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פֶּן־אכלך בדרך (שם לג ג). וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פֶּן־תבלענו הארץ (במד' יו לד). דרשו את יי' וחיו פֶּן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין  מכבה לבית אל (עמו' ה ו). כי אמרתי פֶּן־ישמחו לי במוט רגלי עלי הגדילו (תהל' לח יז). — וכמלת תנאי המורה על אפשרות לא רצויה, לפני הזכרת התוצאה הרעה: הבה נתחכמה לו פֶּן־ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ (שמות א י). רד העד בעם פֶּן־יהרסו אל יי' לראות ונפל ממנו רב (שם יט כא). פֶּן־תכרת ממנו ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו (שם לד יה). ארבעים יכנו לא יסיף פֶּן־יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך (דבר' כה ד). דבש מצאת אכל דיך פֶּן־תשבענו והקאתו (משלי כה יו). ועל שתי אפשריות לא רצויות: ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פֶּן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יי' וּפֶּן־אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי (שם ל ח-ט). — ועם המלה יֵשׁ, לבטא חשש על מה שקורה בו בזמן: פֶּן־יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם יי' אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פֶּן־יש בכם שרש פרה ראש ולענה (דבר' כט יז). חפשו וראו פֶּן־יש פה עמכם מעבדי יי (מ"ב י כג). — ועם פעל בעבר לחשש שכבר קרה דבר לא רצוי: עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום אתה קח את עבדי אדניך ורדף אחריו פֶּן־מצא2 לו ערים בצרות והציל עיננו (ש"ב כ ו). הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך פֶּן־נשאו רוח יי' וישליכהו באחד ההרים או באחת הגיאות (מ"ב ב יו) — ולפני מלת מה: אל תצא לריב מהר פֶּן מה תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך (משלי כה ח). — ובמשפט ראשי לאזהרה ולאסור3: פֶּן־יסית אתכם חזקיהו לאמר יי' יצילנו (ישע' לו יח). ופֶּן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל (ירמ' נא מו). ארח חיים פֶּן־תפלס4 נעו מעגלתיה לא תדע (משלי ה ו). — ואחרי בטוי של אזהרה כגון הִִשָּׁמֶר לך פֶּן־5: השמר לך פֶּן־תשיב את בני שמה (ברא' כד ו). השמר לך פֶּן־תדבר עם יעקב מטוב עד רע (שם לא כד). השמרו לכם פֶּן־תשכחו את ברית יי' אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יי אלהיך (דבר' ד כג). השמרו לכם פֶּן־יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' (שם יו- יז).השמר לך פֶּן־תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה (שם יב יג). השמר לך פֶּן־תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך (שם שם יט). השמר לך פֶּן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל יי' והיה־ בך חטא (שם יה ט).  —  ובהכפלת פֶּן־: השמר לך פֶּן־תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פֶּן־יהיה למוקש בקרבך (שמות לד יב). השמר לך פֶּן־תשכח את יי' אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום פֶּן־תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וכו' ורם לבבך ושכחת את יי' אלהיך (דברי' ח יא-יד. — פֶּן וּפֶּן: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פֶּן־תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וּפֶן־יסורו מלבבך (שם ד ט). ונשמרתם מאד לנפשיכם וכו' פֶּן תשחתון ועשיתם לכם פסל וכו' וּפֵן תשא עינך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם (שם שם יה-יט). השמר לך פֶּן־תנקש אחריהם אחרי השמדם לפניך וּפֶן־תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וכו' (שם יב ל). — ואמר בן סירא: אל תאמר מאל פשעי כי את אשר שנא לא עשה פן תאמר הוא התקילני כי אין צרך באנשי חמס (ב"ס גני' יה יא-יב). בת לאב מטמנת שקר ודאגתה תפריע שנתו בנעוריה פן תגור ובעולה פן תשנא בבתוליה פן תפותה ובבית בעלה לא תשטה בבית אביה פן תהרה ובבית אישה פן תעצר6 (שם מב ט-י). ובסהמ"א: וחרדו לרגעים, לשברים פן גם עליהם יבא השבר (רש"י, יחזק' לב י). אם יש לך להוכיח את ישראל הוכיחן בעצמם וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם פן מה תעשה בבואם אברהם ושרה לפניך ואומרים מה חטאנו לך שאתה מכלימנו (הוא, סנה' מד:, ד"ה ריבך). ואמר הפיטן: הנזרו פן תשבעו לשוא ולשקר ולא תחללו שם אדון (רסע"ג, תרי"ג מצוות, סדור רסע"ג, קסו). צויתיך וכו' מהותיר תודה ומלחמץ מנחה ולא ילין חלב חוץ הקדש פן תעלה בכל מקום (שם קעא). ופרט הבציר עזוב לבלי תציר לדלים נארים, ואלימו הבט בהענק ובהעבט ותן פן תלבט נדבות ונדרים (רשב"ג, אזהרות, שמור לבי). ומצות לא תטה שמור פן בה תשטה (שם, בצל שדי). ולא תתן אכלך במרבית פן אכלך (שם). שמור פן תנשה גיד הנשה (שם). נבל פן יתעולל בי ביום חפתי נמצאתי מחללת את אבי ומוצאת לשרפתי (מנחם בר' מכיר, אודך, יוצ' שבת ב חנכה). חזק ונתחזק בעד עמנו ומשפחותינו פן תחללנה בנותינו ויתערבו בנו משחיתינו (שם). הבו לכם עצה פן תהיו לשמצה (יצחק בר' שלום, אין כמוך, זולת שבת א אחרי פסח).— ואמר המשורר: אקרא אדני ואירא עוני פן תחנוני יהיו טרח (ר"י הלוי, יעץ ומקים,שעה"ש 97)