*, ש"נ, — א) חוט מפֻסק מפקעת הצמר: כמה יהא בפקעת ותהא מיטמאה בנגעים, כדי לארוג ממנה שלש על שלש וכו' היתה פסיקות אינה מיטמאה בנגעים, רבי יהודה אומר אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מיטמאה בנגעים (נגע' יא ח). הנוגע בפסיקות של שתי ושל ערב הרי זה אינו חיבור (תוספת' כלים ב"ב א ה). — ב) פעֻלת הפוסק חוטים מן הפקעת: מפסקן (את ראשי החוטים) והן כשרין אלמא פסיקתן זו היא עשייתן הכא נמי קציצתן זו היא עשייתן (סוכ' יא.). — ג) °מקרה הדבר שנפסק ונשבר: כשתפסק אחת מאזניו (של סנדל) והוא טמא מדרס עדיין טומאתו עליו שבפסיקת אוזן אחת לא יצאה מתורת כלי (ר"ח, שבת קיג.). — ד) °קציבת סכום כסף1, הקצבה, וסכום הכסף הנפסק, קצבה וכו': מתורגמנין הדרשנין שדורשין בשבת לצבור ועושין להם פסיקה נראה כאילו שכר שבת הוא (הוא, פסח' נ:). והשטר הנ"ג הוא שטר פסיקא וכו' יודעים אנו עדים חתומי מטה וכו' שנזקקו ונתיישבו ראשי הקהל בעסק פלוני בן פלוני כך וכך זוזי בכל שנה ושנה וכו' ולא יהא רשות לראשי הקהל וכו' להוסיף על פסיקא זו כלום בעולם וכו' וכך נתננו על כל דיין ועל כל פרנס ועל כל אדם בעולם שלא יהא להם רשות לבטל פסיקא זו כדי להוסיף עליו כלום וכו' אלא תהיה פסיקא מקויימת לעולם (ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 75). ועשו לו כל הקהל פסיקא גדולה וכבדוהו במלבושים יקרים (ראב"ד, ס' הקבלה). יתומה אחת שדכוה הקהל ליתום אחד הגון ועשו לה פסיקא חשובה וקנו לה קצת תכשיטים (תשבץ ב ר). ויחדשו לנו הברית וישלחו נדבותם ופסיקותם עם שאלותם (J.Q.R. Jan. 1918, עמ' 346). ובימים האלו באת שמועתו כי נפטר לבית עולמו וכו' וכי פסיקת אחינו נתקבץ חצייה ומת והיא תחת ידו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, מן 356). וצוה בכבודך לחזנים להכריז ולקבץ את אשר נשאר מן המת ותמצית הפסיקה ולתתו לשליחים (שם שם). אדוני שאל מה דעתי בענין הפסיקה שעושים לחזנים בשבת בשביל אמירת מי שברך אם נכון הדבר משום ממצוא חפצך (ר"י עמדין, שאילת קסא, קמ:). — ואמר המשורר: חזה בן אמוץ על בני הגולה, העושים חפציהם בשבת לחללה, ונוגשים פסיקות ועונשים את הקהלה, ואשר לא יתן נפשו קבועה (יפה הלוי, לקו"ק, נספח' 22). — ה) °מכירה פסוקה לצמיתות: לצמיתת, לפסיקה, למכירה פסוקה עולמית (רש"י, ויקר' כה כג)2.