* 1, ש"נ, — כמו פֶּשַׂע, פֶּסַע, צעד, Schritt; pas; step: אשר לא תגלה ערותך עליו שלא ילך פסיעה גסה אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל (מכי' מסכ' דבחדש יא). אשר לא תגלה ערותך עליו, בו אי אתה פוסע פסיעה יתירה אבל אתה פוסע פסיעה יתירה בהיכל ובקדש הקדשים (שם שם). (אתם) רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור (ספרי' דבר' נג) . היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה (רב' חלבו בשם רב הונא, ברכ' ו:). ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם וכו' ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה וכו' (ת"ר, שם מג:). פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם (שם). משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתולותיהן נושרות עשו להם כבלים והטילו שלשלת ביניהן שלא יהיו פסיעותיהן גסות ולא היו בתולותיהן נושרות (רבב"ח בשם ר' יוחנן, שבת סג:). היה מהלך ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזו היא תחום שבת (רב נחמן בשם שמואל, ערוב' מב.). המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות אחריו ואחר כך יתן שלום (ר' אלכסנדרי בשם ריב"ל, יומא נג:). דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הוה אתיא ומצלה בי מדרשיה אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי (סוטה כב.). כל אדם שמתה אשתו בימיו וכו' פסיעותיו מתקצרות (ר' יוסי בר חנינא, סנה' כב.). פעם אחת היתה בתו (של רבי חנינא בן תרדיון) מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דיקדקה בפסיעותיה (ר' יוחנן, ע"ז יח.). זו היתה תחלת זכותי לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג א' והייתי מטפל בו בג' תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי וחרצתי דברי לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים (ר' עקיבא, שמחות ד לד). בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה (רשב"ג לרבי ישמעאל, שם ח). תן דעתך עד שיצא מפיך חשוב מעשיך בדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך (דא"ז ג). אמר לו הקב"ה (לעוג על שהגיד לאברהם ע"ד לוט שנשבה) חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאת מאריך ימים בעולם (מד"ר בראש' מב). אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גילה לו מיד, כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה (שם שם נה). כשם שהזהיר הקדוש ברוך בוא את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין (ר' אבינא, שם ל). כתוב אחד אומר ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים וכתוב אחד אומר ויהי כי צעדו וגומר רבי חנינא ורבי מנא חד אמר על כל צעידה וצעידה שור ומריא ובסוף שבעה פרים ושבעה אילים וכו' רבנין אמרי מקרא חד פרוש לחבירו על כל ו' פסיעות ז' פרים וז' אילים רב פפא בר שמואל אמר על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא על כל שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים וכו' (שם במד' ד). לשקוד על דלתי אין כתיב אלא על דלתותי ב' דלתות ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר (שם דבר' ז) . אמר הקב"ה (למרודך בלאדן) אתה עמדת מכסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי חייך שאני מעמיד ממך ג' מלכים (שם שה"ש, מצאוני השומרים). מהו מהר צועה להפתח אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו בשבלי להיפתח בשביל שלא ימות וממהר בפסיעתו לכאן ולכאן ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנא:). — ובסהמ"א: ויש בשלוחי צבור מי שמחמיר על עצמו לפסוע אלא שהוא מבליע את פסיעותיו לבלתי היראות דלא ליחזי כי יוהרא (תשו' הגא' הרכבי רנו). טרויי טריוה לההוא גברא, כלומר הטרחת פסיעותיי בחנם (רגמ"ה, חול' נא.). מי שמחזר על מזונותיו בפסיעותיו לכאן ולכאן וירוץ לכל מקום לא יחסר לחמו (בראש' רבתי, אלבק, 228). הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא (רש"י, שמות כ כג). לא תצא אשה בחוטי צמר או בחוטי פשתן וכו' ולא בכבלים שיוצאין בהן הבנות ברגליהן כדי שלא יפסיעו פסיעה גסה שלא יפסידו בתוליהן (רמב"ם, שבת יט ו) . רוח יי' אותי העיר ללכת אחרי עקבותיהם ולרדוף חקתיהם ומצותיהם לא נסוג אחור לבי מדעותיהם ולא נרתעו רגלי מלפסוע אחר פסיעותיהם (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, 5).