א. פָּסַל

1, פ"י, פְּסָלוֹ, פְּסָל-, אֶפְסֹל, יִפְסֹל, יִפְסְלוּ, — פָּסַל האדם באבן, בעץ וכיוצא בזה, כרת וחתך בכלי חד לעשות כלי או צורה וכדו', schnitzen, aushauen; sculpter; to carve, hew outויאמר יי' אל משה פְּסָל-לך שני לחת אבנים כראשנים וכו' וַיִּפְסֹל שני לחת אבנים כראשונים (שמות לד א-ד). וָאֶפְסֹל שני לחת אבנים כראשונים (דבר' י ג). ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית וַיִּפְסְלוּ בני שלמה ובני חירום והגבלים (מ"א ה לא-לב). מה הועיל פסל כי פְּסָלוֹ יצרו מסכה ומורה שקר (חבק' ב יח). — ובסדר עולם: באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות (סדר עולם רבה, פרק י, רטנר, טו.). — ובסהמ"א: וענין אחר מאזרי זיקות וכו' והם אותם הפוסלים בעצים ובאבנים שיוציאו אש מהם בחוזק פסלם בהם (רד"ק, סה"ש אזר). המפסלת והמקדח פי' כלי ברזל כעין מעצד רחב שהוא פוסל בו את העץ מן ויפסול שני לוחות (ערוך ערך פסל). אע"פ שהביאו את האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין מוכרין הכל לפדיון שבויים (רמב"ם, מתנות עניים ח יא). וגם בזאת הבלי אמונתם בעוכריהם כי לפי חוקי דתם אסור להם לשנות מאומה מתמונת אליליהם מוסף על חסרון ידיעתם בהתפרדות כללי המושגים וכו' אשר בלעדה לא יצליח האומן לפסול או לצייר שום צורה נאותה (ר"ש בלוך, שבילי עולם ג, חינא). — ואמר המשורר: ותוחיל כמטר לקחי יערוף, בהכות באבן או באגרוף, ועוד כי חולשתי אתה סבת, ומדוע אלי רבות, כי עד דק פסלתני וכעצי עולה בקעתני (מעשה הרב שם טוב בן יצחק ארדוטיאל, דברי חכמים, מט). — ובינ' פעו', °פָּסוּל: אלילים על שם שהן חלולים, פסל על במקור נדפס 'של' שם שהן פסולין2, מסכה על שם שהן נסוכין (ילק' שמע' ויקר' תרד). אבן שלמה מסע, פירוש שהיו מסיעים האבנים שלמות מההר ולא שהיו בונין מאותן שהיו מוצאים פסולות (רד"ק, סה"ש נסע).

— פִע', *פִּסֵּל3, — פִּסֵּל נטיעות, אילנות, גדע מהן את הענפים המיֻתרים: מסקלין עד ראש השנה, מקרסמין מזרדין מפסלין עד ראש השנה (שביע' ב ג). גידעו (את האילן) ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף נוטל מה שהחליף (ע"ז ג ז). מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות אין חוצצין (מקוא' ט ז). ישראל שפיסל את האשרה בין לצרכה ובין לצורכו אסור (תוספת' ע"ז ו ט). הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרר המפסל המזהם וכו' וכל דבר שהוא להכחיל את הפירי חייב משום זורע (ירוש' שבת ז ב). — ובסהמ"א: ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות (רמב"ם, שמיטה ויובל ג ט). — וכמו קל: פסילי אלהיהם תשרפון באש, משפסלו נעשה אלוה (עולא, ע"ז נב.). פסלו לאלוה לא תחמוד, פסלו מאלוה ולקחת לך4 (שמואל שם שם).

— נִפע', °נִפְסַל, — שפסלו אותו: אלילים על שם שהם חלולים, פסל על שם שהם נפסלים5, מסכה על שם שהם ניסוכים (ספרא ויס, קדושים פרשה א). — °אבן נִפְסֶלֶת: אבני גזית, נפסלות ומסותתות (רש"י, מ"א ה לא).



1 [כמה מלֻמדים רואים בשתי ההוראות העקריות של פָּסל במקרא ובעבר' שלאחר המקרא, ― פָּסַל וחצב, ופָסַל כלא ראוי ― אך התפתחות של הוראה יסודית אחת; הרי הפוסל באבן מסיר בעל כרחו את שברי האבן הנפסלת ופוסל אותם בִּפְסֹלֶת. ואולם דוקא משמ' זו של פִּסּוּל וחצוב באבן, שהיא לפי דעה זו העקרית, אינה נמצאת אלא בסור' (בהשפעת העברית?) ובעבר' המקראית; ולא מתוך משמ' זו אלא עפ"י הארמ' שבתו"מ שאין בה משמ' החצוב, באה אף לעבר' שבתו"מ ההוראה: פָּסַל כלא ראוי, שאינה במקרא, ועי' ב. פָּסַל, הערה. על כן אין קשר בין שני הפעלים. ואמנם אין א. פָּסַל במשמ' חצב לא בערב' ולא באשור', אך יש באשור' שם עצם פַּסַלֻּ במשמ' צפוי מתכת, מַסֵּכָה.  ועל כן יש לשער שגם השם פֶּסֶל עקר הוראתו כמו מסכה: צפוי (מתכת) יצוק, ולא היה מראש הבדל במשמ' שתי המלים פֶּסֶל ומַסֵּכָה, אלא, להפך, שמשו כזוג מלים למֻשג אחד, ככתוב: ויעשהו פסל ומסכה (שפט' יז ד). כלו' פסל נסוך, כי כן דברו על נסיכת פסל: הפסל נסך חרש (ישע' מ יט), ופסל נסך (שם מד י). וכן נאמר בתשובות תלמידי מנחם, עמ' 59 : ואמרת בספרך כי גזרת על הפסל והפסילים ותאמר לא יעשו הפסילים לא מזהב ולא מכסף כי אם מעץ ואבן בלבד אבל העצבים מעץ ואבן כסף וזהב והעצב העשוי מכסף או מזהב לא יקרא פסל כי אם מסכה וכו' והלא כתוב אומר צפוי פסילי כספך ואת אפדת וכו', ע"כ. ואפשר לומר שרק מתוך הצרוף של נסך פסל קבלה אף המלה מַסֵּכָה (שאיננה בעקר אלא נסוך מתכת) את ההוראה של צפוי, תמונה מְצֻפָּה מתכת. ומשמ' זו של פסל באבן או בעץ מאֻחרת היא. ורק מן השם פֶּסֶל נולד בעבר' הפעל א. פָּסַל שמשמעותו הראשונה היתה עשה פֶּסֶל, בין שפסל זה היה של מתכת ובין שהיה של עץ ואבן. בלשון חז"ל כבר לא הבחינו בין שני הפעלים, ומכאן דרשו: פסל לך ― הפסולת שלך. ועי' בהערה לקמן.]

2 [עי' לקמן נפע'.]

3 [בלשון החכמים משמש רק פִע' במשמ' א. פָּסַל בעוד שהקל משמש רק כב. פָּסַל.]

4 [בפי' רש"י: פיסלו לאלוה, שיפה לע"א לא תחמוד; פסלו מאלוה, שבטלו מלשון פסולת ולקחת לך, דפסילי דרישא דקרא תרי גווני משמע, ע"כ. ר"ל שדרשת התלמו' מכונת כאן לשני הפעלים, א. פָּסַל וב. פָּסַל.]

5 ילק' שמע' ויקר' תרד: פסולין, עי' לעיל.]