* 1, פ"י, — פָּסַל פלוני דבר או אדם, פָּסַל אותו מן הכהנה, פָּסַל אשה מכתבתה וכדו', בטל ודחה אותו כפסול, כלא ראוי, כבלתי מכשר, verwerfen, für unbrauchbar erklären; rejeter, récuser; to reject, to condemn as useless:  שהעובר פוסל (את אמו מלאכל תרומה) ואינו מאכיל (ר' יוסי, יבמ' ז ג). הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח מאכיל את אמו ופוסל (את) אם אמו וזאת אומרת לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה (יבמ' ז ו). אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה (סוטה ו ב). זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה (ר' מאיר, סנה' ג א). אם היו כשרין או מומחין אינו יכול לפוסלן (שם שם). המהלך במקום שהוא צריך להלך המחשבה פוסלת (את הקרבן) ובמקום שאינו צריך להלך אין המחשבה פוסלת (רבי אליעזר, זבח' א ד). רביעית מים שאובין בתחלה פוסלין את המקוה (הוא, מקוא' ב ד). הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' ואין המחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר (תוספת' פסח' ה יג). שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהנים שהיה בדין ומה במקום שלא פסל מומים פסל שנים, כאן שפסל מומים אינו דין שיפסול שנים (ספרי במד' סג). וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקו' נחושתו, אם שינה פסל (שם מגי' א יא). תנא, אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה (שם יד.). כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו וכו' על כולם אליהו כותב והקדוש ברוך הוא חותם אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו (קידוש' ע.). וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל (שם שם). מנין לעובד כוכבים שפוסל אלוהו שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש (רב יוסף, ע"ז נב.). פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית וכו' (ר' יוחנן, זבח' יב.). בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר את אלה פסל את הראשונים דור המבול (ר' אבהו, מד"ר בראש' ל). לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולם, ולמה פסלן, אמר הקב"ה הפה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא (שם שמות א). אמר להם הקב"ה לגרים אתם מתיראים לפי שפסלתי אתכם ואמרתי בפסח כל בן נכר לא יאכל בו, למה לא תשאלו לגבעונים מה טובה עשיתי להם וכו' (שם שם יט). ומה אם לגבעונים שבאו אצלכם לא פסלתי , לבני אני פוסל (שם במד' ה). אני הוא שפסלתי כל הנשים בעבורך וכו' (שם איכה, אני הגבר). חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך (תנחו' בהעלותך ו). — ובהלכה, ר' פלוני פּוֹסֵל, אומר שאדם זה או דבר זה פָּסול, בנגוד אל ר' פלוני מכשיר: ב"ש מתירין הצרות לאחין וב"ה אוסרין, חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין (יבמ' א ד). הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין (חול' ג ב). הפוסל פוסל בפנויה והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש (ירוש' קדוש' ג יד). — וּפָסְלָה המלכות את המטבע, הכריזה שהוא פסול: גזל מטבע ונסדק וכו' רב הונא אמר בשפסלתו מלכות אבל פסלתו מדינה אומר לו הרי שלך לפניך (שם ב"ק ט ג). אלא ה"ד נפסל שפסלתו מדינה זו ויוצאה במדינה אחרת (בבלי שם צז.). — ובסהמ"א: אם עושין אתם ע"ז אתם משחיתין נפשכם ופוסלין אותה (מדה"ג דבר' טז, הסגלה). שאין דעתו סומכת על דברי העדים אע"פ שאינו יכול לפסלן (רמב"ם, סנה' כד ג). ואם הבעל דין אומר שהדיין שונאו ואין הדיין מודה לו אין הבעל דין יכול לפוסלו מלדונו (טוחו"מ ז ז). ראובן נתחייב שבועה לשמעון ושאל שמעון שיחרימו בבית הכנסת על מי שיודע אם ראובן עבר על השבועה כדי לפסלנו (שם צב ו). אבל פסולי עדות מחמת עבירה דאוריית' פסולים שהתורה פסלתם שלא להאמין להם (הלבוש, אה"ע יז ג). — ואמר הפיטן: יהר לץ והעמיד מסלה, טכוס בחורי בזמה סלה, חמוקי ירכי בם לפסלה, זרע להרביע ולהתעיב סגלה (ר"א קליר, תמימים בעודם, קרוב' שבת זכור). — ואמר המשורר: והם מוצאי דבה ושונאים בלי סבה ויפסלו הפסולים במומם ובפסלותם כל השוכן אתם בתוך טומאותם (ר"י זברא, שעשועים יג, דודזון, 143). — ועי' פָּסוּל.

— נִפע', *נִפְסַל, — שפָּסְלוּ אותו, שנעשה פָּסוּל: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו (רבי עקיבא, פסח' א ו). שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין משום אשת איש ואם היו אחין משום אשת אח וכו' ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה (יבמ' ג י). היתה (האשה הנשואה לשני אנשים) בת ישראל נפסלת מן הכהונה, בת לוי מן המעשר, בת כהן מן התרומה, (גיט' ח ח). יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה, מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ שעבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאת ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך (ב"ק ט ג). שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקבול ובהלוך ובזריקה (זבח' א ד). דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה טמא וכן סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה טמאה, עד כמה תפסל ויהא רשאי לקיימה עד שני דינרין (כלים יב ז). כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מאוכל הכלב (טהר' ח ו). ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אם מיטמים אתם בהם נפסלים אתם מאחרי (ספרא ויס, אחרי, סוף פרק יג). שעד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה והכהנים משיביאו שתי שערות עד עולם אבל משנכנסו לארץ אין הלוים נפסלים אלא בקול (ספרי במד' סג). מטבע שנפסל והמלכות מקבלתו רבי יוסי בשם רבי יונתן כאסימון (ירוש' מעשר שני א ב). מהו עד שתסרח מאוכל אדם או שתיפסל2 מאוכל הכלב (שם חלה ד ו). עד שתיפסל (הקורה) מלעשות מלאכה (ר' חלבו בשם ר' הונא, שם שבת א בסוף). הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה (ת"ר, פסח' מה:). עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל רבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל (סנה' כז.). סילה כל אבירי וכו' כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו (שם קד:). נפסל (הדם) בשקיעת החמה (מנח' כ:). מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולין בקרקע כשרין (חול' קו.). מאימתי נפסלו האומות מלפני הקב"ה, משעה שנתן את התורה בסיני, שחזר על כל האומות שיקבלו תורתו ולא בקשו (דב"ר, ליברמן, 82).

— הִפע', *הִפְסִיל, — כמו קל: אמרה לו כמה נצטער אותו צדיק כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והן מפסילין באוכלין ומשקין שלו (מטרונה אחת לר' יוסי, מד"ר ויקר' כח). לאחד שהיה מפסיל בנשים ושטוף בזמה והוה אמר הידא איתתא אנא בעי לה (ר' שמעון בן יוחאי, מד"ר קהלת, שמח בחור). — ובסהמ"א: משום שאינן בני תורה יחמירו עליו לדקדק ויפסילוהו על חנם (רש"י, פסח' צא:, ד"ה ידקדקו)3. א"ר דוסא עדי שקר הן האיך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה והפסילן (הקראי סלמון בן ירוחם, מלחמ' ה', 80).