פ"י, פָּרְשׂוּ, פֹּרֵשׂ, — כמו א. פָּרַס: וּפָרְשׂוּ כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת (מיכה ג ג). עוללים שאלו לחם פֹּרֵשׂ אין להם (איכה ד ד).

— נִפע'. *נִפְרַשׂ, נִפְרַס, נִשְׁבַּר: יוצאין במצה נא כדי שתיפרש1 ולא תיעשה גידין גידין (ירוש' פסח' ב ד).